מדובר בטכנולוגית סיבים אופטיים שנועדו להחליף מוליכים למחצה. המבוססת על ננוטכנולוגיה שיכולה לגרום למחשבים ולאינטרנט להיות פי מאות מהירים יותר – טכנולוגית תקשורת שתהיה ככל הנראה בשימוש רק בעוד 5 או 10 שנים לפחות בעתיד
.
מתג הפלסטיק של ד"ר קובי שאוור מאוניברסיטת תל אביב. צילום: אוניברסיטת תל-אביב |
אוניברסיטת תל אביב מפתחת טכנולוגית סיבים אופטיים כדי להחליף מוליכים למחצה. מדובר בטכנולוגיה המבוססת על ננוטכנולוגיה שיכולה לגרום למחשבים ולאינטרנט להיות פי מאות מהירים יותר – טכנולוגית תקשורת שתהיה ככל הנראה בשימוש רק בעוד 5 או 10 שנים לפחות בעתיד.
ד"ר קובי שאוור וקבוצתו פיתחו טכנולוגיה חדשה שהיא מבוססת על פלסטיקה ותכנס לשוק הננופוטוניקה. התגלית תדווח בכתב העת "אופטיקס אקספרס".
שאוור בנה "מסנן" שמבוסס על פלסטיק על ידי זה שהוא יצר חריצים בגודל ננומטרי בפלסטיק. כאשר משתמשים בזה במתגי קבל סיב אופטי, הרכיב החדש ממזער את רכיבי התקשורת וגורם להם להיות יותר גמישים ויותר חזקים. לכל רכיב אופטי בו משתמשים בתקשורת היום יש פילטר, הפילטרים האופטיים הנוכחיים עשויים ממוליכים למחצה, לא פעם לוקח ימים ואף חודשים ליצר מוליכים למחצה
שמגדלים אותם על גבישים במעבדות נקיות וסטריליות ואחר כך הם עוברים תהליכי עיבוד מיוחדים בתנור.
לעומת זאת מתגי הפולימר החדש מפלסטיק באים במצב שהוא קל לעבודה עם תמיסה נוזלית. בעזרת שיטה שקרויה הטבעה כמעט כל מעבדה יכולה ליצר רכיבים אופטיים מתוך תבנית גומי הסיליקון שאותה פתחו. בתבנית חורתים חריצים בגודל ננומטרי שהעין שלנו כמובן לא יכולה לראותם וכל חריץ הוא בעובי של פחות ממיליוני המטר. מבזיקים תמיסת פלסטיק על התבנית כדי לשחזר את המתג האופטי תוך דקות.
כאשר רשת הסיב האופטי נמצאת כבר במקום, החריצים על המתג עושים מודולציה לאור שנכנס בתוך הקבלים והנתונים מסוננים ומקודדים למידע שמיש. הרכיב יכול גם לשמש בגירוסקופ של מטוסים, ספינות ורקטות. ניתן גם להכניסו לטלפונים סלולאריים וניתן גם להכניסו לתוך כפפות שמשמשות למציאות מדומה בכל מיני יישומי מחשב.
{loadposition content-related} |