רמון צ'יפס מדלגת לשלב הבא

חברת רמון צ'יפס כבר קיימת 10 שנים אבל רק בשנה האחרונה עלתה לחלל החללית הראשונה עם השבבים מתוצרתה. קבועי הזמן בתעשיית החלל ארוכים ומורכבים יותר אפילו מתעשיית הרכב אבל נראה שההתמדה וההסתכלות ארוכת הטווח של יזמיה מתחילה לשאת פירות.

רמון צ'יפס הוקמה כדי לספק פתרונות מתקדמים לתעשית החלל הישראלית  אך כעת כאשר תחום החלליות המסחריות הולך ומתפתח הוא מספק לרמון ציפס הזדמנות לתת ביטוי ליכולת הפיתוח של אנישיה וגם הצדקה כלכלית לקיומה. כיום מוזנקים לחלל מדי שנה 40 חלליות כשאר עלות כל חללית היא חצי מילארד דולר. מתוך עלות החללית כ-10% מוקדש לרכיבים אלקטורנים כלומר כ-2 מילארד דולר בשנה וזה השוק בו פועלת רמון צ'יפס.

ההתפתחות של רמון ציפס קשורה גם במגמה חשובה העוברת על תעשיית החלל. לדברי יזם ומנכ"ל החברה פרופ' רן גינוסר  "הלוויינים של ימינו הם  לוויינים טפשים שפשוט מעבירים מידע מצד לצד. כל המפתחים בתחום החלל שואפים להגיע ליכולת חישוב על הלוויין."

כלומר לעומת המצב היום בו לוויני תקשורת הם בעצם סוג של ראי, מקבלים אות מצד אחד ומעבירים לצד שני, כאשר המיתוג נעשה בתחנות קרקעיות. בעתיד, המיתוג ייעשה בלוויין, ניתן יהיה להתקשר ממכשיר נייד אחד ישירות למכשיר נייד אחר, לדוגמה ממטוס לרכבת.

יכולת זו  תאפשר לספק תקשורת ניידת גם באיזורים שאין בהם כיסוי סלולארי: באוקיאנוסים, בכבישים ארוכים ומבודדים,  באיזורים לא מיושבים בכלל. תחום התקשורת הוא היום התחום הגדול ביותר מהבחינה הכלכלית ומוערך בלמעלה מ-100 מיליארד דולר לשנה. היכולת של החלליות לספק תקשורת מקיפה על כל פני הגלובוס תאפשר לרמון ציפס לזכות בלקוחות חדשים הדורשים יכולת עיבוד גבוה מאד בתוך החללית.

"דוגמה נוספת היא לוייני צילום (כדוגמת אופק). צוואר הבקבוק של תפעול הלווינים הוא היכולת לשדר לתחנת הקרקע רק דקות אחדות ביום ואין מספיק רוחב פס. לפיכך המפעילים מתכנתים את הלווין לצלם תמונות בודדות באיזורים המעניינים אותם. כאשר הלווינים הללו יהיו חכמים, הלוויין יוכל לצלם כל הזמן, לנתח את התמונה ולהבין אותה באמצעות ראיה ממוחשבת ותבונה מלאכותית ולבחור מה לשדר לקרקע. כך לדוגמה יכול הלווין לזהות בעצמו אסון טבע (רעידות אדמה, שטפונות, שריפות יער וכו') ולעדכן מיד את המפעילים."

זו גם הסיבה לפיתוח שבב חדיש וחזק המבוסס על 64 ליבות. "כל העולם הולך בכיוון הזה של לוויינים חכמים אבל שלא כמו בהייטק,  בתעשיית החלל זמני החיים של הרכיבים מאוד ארוכים – לוקח 10 שנים עד שמפתחים ואחר כך השבב משרת 20-30 שנה בחלל. מכיוון שאנו מפתחים כיום רכיבים שיפעלו בין השנים 2020-2050 אנחנו מכניסים להם יכולת לעדכוני תוכנה. תחשוב על זה, בשנת 2040-2045 נידרש לתכנת מחדש שבב שאנו מפתחים היום." הוא מסכם.