הסכנה הסינית לתשתיות לאומיות

“הפעילות הסינית מוכוונת ע”י צרכים כלכליים ומסחריים, ומנהיגיה משכילים לנצל חולשות בשווקים ובמדינות בעולם, במטרה להשתלט עליהם ולקשור אותם באופן תלותי לסין, תוך הפעלת תכניות פעולה מורכבות וארוכות טווח, אשר מוצאות לפועל באופן דייקני, לעתים תוך שימוש במניפולציות”

סין שואפת להעצים את מקומה ותפקידה העולמי – הפעילות הסינית מוכוונת ע”י צרכים כלכליים ומסחריים, ומנהיגיה משכילים לנצל חולשות בשווקים ובמדינות בעולם, במטרה להשתלט עליהם ולקשור אותם באופן תלותי לסין, תוך הפעלת תכניות פעולה מורכבות וארוכות טווח, אשר מוצאות לפועל באופן דייקני, לעתים תוך שימוש במניפולציות.

הצמיחה הכלכלית המהירה מחייבת את הסינים לחפש חומרי גלם מכל הסוגים בכל קצוות תבל. אחד העקרונות המנחים את הממשל הסיני בתהליך הוא מניעת תלות במדינות מהן היא מייבאת את חומרי הגלם, ולכן הסינים משקיעים משאבים רבים בהקמה, פיתוח ורכישה של תשתיות אזרחיות במדינות אפריקה ובמקביל משתלטת על חברות וארגוני תשתית במדינות שונות בעולם. סין מעניקה למדינות אלו “מטריה מדינית” שתומכת בקשרים המסחריים בין המדינות ולמעשה קושרת אותן אליה.

סין מקיימת תכנית ארוכת טווח להשגת “שליטה אלקטרונית עולמית” במסגרת “תכנית 2050”, שתאפשר יכולת שליטה ושיבוש תשתיות המידע של אויבי סין. בכירים אמריקאיים ביניהם ראש המודיעין הלאומי, דן קואטס, הצהירו בשנה האחרונה כי סין מתמקדת בתקיפות סייבר מול גורמי הממשל הפדרלי בארה”ב, וכי פעילותה מסוכנת לא פחות מזו של רוסיה. “סין מתכננת ופועלת ליום שאחרי המחר, בעוד שמדינות אחרות דוגמת רוסיה, פועלות היום וחושבות לכל היותר על המחר”.

שימוש בציוד תקשורת ומחשבים מתוצרת סינית מייצר איומים פוטנציאליים רבים, בעיקר להטמנת “דלת אחורית” שתאפשר גישה מרחוק, שליטה ועוד. העובדה כי 90% מהמחשבים האישיים בעולם מיוצרים בסין, בשילוב עם היותו של רכיב ריגול פוטנציאלי חלק מהציוד עצמו, מעוררים קושי ממשי באיתורו וכתוצאה מכך, לסין אפשרויות נרחבות לביצוע פעולות ריגול.

מאופן פעולת הממסד הביטחוני/מודיעיני הסיני ותלות החברות הסיניות הגדולות בקשריהן עם השלטון, ניתן להסיק כי שילוב חברות אלו בתשתיות חיוניות בישראל מהווה איום שעיקרו מתן נגישות ופגיעה במערכות אלו, ושימוש בהן כפלטפורמה למבצעי תקיפה אופרטיביים בעתיד, תוך אפשרות הגעה ונגישות של אנשי מקצוע סינים בכיסוי לפעילות בישראל.

מכיוון שחלק מפעולות מערכת הביטחון מבוצעת על ידי חברות פרטיות אשר מפתחות מערכות מסווגות, ניתן לכוון את פעולות הריגול לעובדי החברה אשר מייצרת את המערכת. בשנים האחרונות, ישנה מגמה המעודדת לנקוט צעדים בכדי למנוע ריגול סיני בישראל. כך לדוגמה, השב”כ מנע מחברת טלפונים סיניים גדולה להשתתף במכרז לאספקת תשתיות למערכות תקשורת בישראל.
הרושם הוא שממשלת ישראל פועלת במרץ ובאופן אקטיבי, בעיקר רה”מ ושרי הכלכלה, בדגש על שר התחבורה, למתן “רוח גבית” לכניסתם של תאגידים סיניים לפעילות מול תשתיות ישראליות. חברות סיניות לוקחות חלק במיזמי תשתיות רבים בישראל, כגון קו הרכבת בין עכו לכרמיאל, הרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום), מנהרות הכרמל ועוד. למעשה, קיימת השתלטות של הממשל הסיני על נכסים משמעותיים במדינת ישראל ורק בחודש האחרון נערך לראשונה דיון בקבינט בנוגע לבעלות זרה על משאבים בישראל, בעיקר לאור לחץ אמריקאי.

על הנהגת המדינה להיות ערוכה ומוכנה לאפשרות של פנייה סינית לניצול הזיכיון ארוך הטווח להפעלת הנמל בחיפה, לשם יצירת בסיס לוגיסטי סיני נוסף – גם בים התיכון, שיהווה את התשובה הסינית לפעילות הרוסית ולפעילות של ארה”ב באזור. יש לשים לב, שכשהסינים משתלטים על תשתיות, החוזים הם ארוכי טווח, מתוך כוונה להופכם לקבועים לתמיד.

פעילות הממשל הסיני מוכוונת אסטרטגיה רבת שנים קדימה ומחייבת התמודדות אסטרטגית שתשים דגשים שונים לנושאים דוגמת עלויות הקמת תשתיות וטכנולוגיה, בעלויות של תאגידים ושיתופי פעולה, לעומת הנזק ארוך הטווח שעלול להיגרם מהמצאות גורמים אלו בשליטה של גורמים סיניים.