העתידן דוד פסיג במפגש הסיליקון קלאב: לא צריך להיבהל ממשברים, צריך לנצל את המשברים

לדבריו, הסחר העולמי שפרח לאחר קריסת ברית המועצות הולך ונסגר ומאוים על ידי אירועים כמו מתקפות החות'ים ואף האירנים על ספינות. זה רק סימפטום של חלוקת העולם לצירים. במקרה שלנו, החמאס ניסה למנוע היווצרות ציר במזרח התיכון בעקבות הסכמי אברהם אבל בתמונה הנרחבת ישראל גם תצטרך לבחור ציר, רצוי בציר הדמוקרטי. לקריסת הסחר העולמי כבר יש השפעה על הכלכלה הישראלית לרבות ההייטק

פרופ' דוד פסיג, הידוע כחוקר יתידים השתתף במפגש הסיליקון קלאב – פורום מנכ"לי הייטק שנערך השבוע באופן מקוון. בהרצאתו התרכז בניתוח השינויים בהיערכות הגלובלית ואמר "כבר היה ברור שאנחנו נצטרך להגיע לשלב של הכרעה גם פוליטית וגם צבאית באזור הזה. אי אפשר היה להמשיך בסטטוס קוו הזה שהכרנו לאורך 20 30 השנים האחרונות. ייקח לפחות עוד חמש שנים עד שנוכל להתקדם. זה לא דבר פעוט. יש למשך זמן זה השלכות כלכליות וחברתיות שבנקודת הזמן הזו לא פשוט לנתח אותם. אבל אנחנו נרגיש מועקה לא פשוטה בשנים הקרובות משום ששני דברים גדולים מתרחשים ודורשים הכרעה במדינת ישראל. זו הכרעה כלפי חוץ, והכרעה כלפי פנים של סוגיות שאנחנו התחלנו לטפל בהן." כך פתח ואמר פרופ' פסיג במפגש שעסק בשאלה "איך ממשיכים מכאן".

בשנה האחרונה הסוגיות הללו לא נעלמו. הסוגיות הללו רק הושמו לרגע מתחת לפני השטח, אבל הם עדיין מבעבעות עמוק בתודעה הישראלית. אנחנו צריכים להכריע מה זו מדינה יהודית, מה זו מדינה דמוקרטית עם כל הסוגיות המשפטיות שנגזרות מזה ואנחנו צריכים להכריע מה הם הגבולות של מדינת ישראל ומה הם היחסים בינינו לבין שכנינו.

אנחנו תלויים בתהליכים הרבה יותר גדולים שמתרחשים מעבר למדינת ישראל, ופה אני ארחיב טיפה את היריעה כדי שנבין שמה שקורה במדינת ישראל זה חלק ממשהו הרבה יותר גדול, ואם אנחנו לא מבינים את המשהו היותר גדול אנחנו עלולים לפספס ולהבין את מה שמתרחש מדינת ישראל. בדרך אולי שהיא תמנע מאיתנו למצוא את הפתרונות הנכונים באופן כללי.

אנחנו נמצאים עדיין בפרק נוסף של מלחמת העולם השנייה

"אנחנו נמצאים עדיין בפרק נוסף של מלחמת העולם השנייה". אומר פרופ' פסיג. מלחמת העולם השנייה הסתיימה בהכרעה מאוד ברורה של צד אחד, של ציר אחד במאבק שהתחיל כבר במלחמת העולם הראשונה והסתיים בסוף במלחמת העולם השנייה. זה היה מאבק בין צירים שהם דמוקרטיים לבין צירים שהם לא דמוקרטיים. ברגע שהציר הדמוקרטי ניצח במלחמת העולם השנייה הציר הלא דמוקרטי לא קיבל את ההפסד שלו כדבר מובן מאליו והיה לו מאוד קשה לקבל איך יכול להיות שהעולם הדמוקרטי ניצח אותו כאשר היו לו גם הכוח וגם האמונה בצדקת דרכו. אז איך קרה שהם ניצחו?

לקח קצת זמן עד שחלק מההוגים של הצירים הלא דמוקרטיים הגיעו למסקנה שהדבר העיקרי שתרם לניצחונו של הציר הדמוקרטי זה האמון או החוזה הבלתי כתוב שיש בין האזרח בעולם הדמוקרטי, לצבא שלו ולממשל שלו, האזרח בעולם הדמוקרטי יודע שהצבא והממשל עובדים עבורו בניגוד לאזרחים במשטרים לא דמוקרטיים, שיודעים שהם בעצם הנתינים של הצבא או הנתינים של הממשל והם אמורים לעבוד עבור הצבא או עבור הממשל כדי שהוא יתקיים.

ברגע שיש משבר בעולם הדמוקרטי האזרח נרתם לעזור לממשל ולצבא שלו לצאת מהמשבר. והוא נרתם באמצעות יצירתיות בלתי רגילה באמון על ידי דבקות במטרה וכן הלאה. לעומת זה בעולם הלא דמוקרטי, מכיוון שהאזרח מרגיש שהוא נתין תחשבו כרגע על מה שקורה בעזה. האזרחים לא קיימים. הם למעשה כלי בידי הממשל שלהם. אז ברגע שיש משבר, האזרחים לא קמים לעזור לממשל ולצבא שלהם, וזה רק עניין של זמן.

לאחר המלחמה הבינו הכוחות בצירים הלא דמוקרטיים את התהליך וחיפשו כל הזמן דרכים לקעקע את החוזה הבלתי כתוב הזה והם התחילו כבר בשנות החמישים לנסות לקעקע אותו כאשר הכוונה הייתה לגרום תוהו ובבוהו בתוך המדינות הדמוקרטיות על מנת שהאזרחים יריבו אחד עם השני.

אז בהתחלה אמרו, בוא נעשה את זה על ידי קבוצות שעושות טרור פנימי, כמו בדר מיינהוף בגרמניה, ואחרי זה יצרו אסטרטגיה שלמה ותורת לחימה שלמה של טרור בינלאומי, של חטיפת מטוסים וכן הלאה. היום אנחנו יודעים שכל המחשבה הזו הייתה סדורה. זה לא היה אקראי, גם לא איזו גחמה של הפלסטינים לחטוף מטוסים.

זו הייתה אסטרטגיה סדורה שנכתבה בעיקר על ידי אסטרטגיים רוסים. מי שאירגן כנראה ועדיין ממשיך לארגן את החשיבה הזו זה האסטרטגים הרוסים שלא קיבלו ועדיין לא מקבלים את ההפסד שלהם עם קריסת ברית המועצות ולא בעובדה שהעולם הדמוקרטי ניצח לכאורה את העולם הלא דמוקרטי או שנקרא לו הקומוניסטי או הסוציאליסטי. לאט לאט הם פיתחו תורות לחימה על מנת לקעקע את האמון הזה שיש בין האזרחים לבין הממשל והצבא שלהם. אנחנו נמצאים במדינת ישראל בעוד פרק כזה שבו מנסים עלינו את תורת הלחימה הזו, לקעקע את האמון בין האזרח לבין הצבא שלו שזה היה אחד הדברים הכי חשובים שלנו במדינת ישראל. ותורת הלחימה הזו נלקחה לקצה כאשר אנשי חמאס נכנסו לבתיהם של אזרחים, אנסו ושחטו וערפו ראשים. המטרה שלהם היתה שהאזרח יאבד לחלוטין את האמון בצבא שלו שיכול לבוא לעזור לו במצבים קיצוניים כאלה..

הצירים שניצחו את המלחמה אחרי מלחמת העולם השנייה. באו ואמרו 'אנחנו חייבים להפסיק את המעגל הדמים הזה שאפיין את ההיסטוריה של המין האנושי זה אלפי שנים שבו קבוצה אחת ניצחה קבוצה שנייה שחטה ואנסה ושרפה. לא לקח זמן עד אשר הקבוצה שלא נצחה התחזקה, ופיתחה מחשבה אחרת.

מי שניצח במלחמת העולמית הראשונה אמר, אני אחזיר למי שניצחנו אותו. בסוף מלחמת העולם השנייה. ההוגים של העולם המערבי באו ואמרו אנחנו חייבים להפסיק את מעגל הדמים הזה. איך עושים את זה? התחרות הבלתי נגמרת הזו, בין בין מדינות או בין קבוצות, היא התחרות על משאבים, אז בואו במקום שנשחט וננצל את המנוצחים אנחנו נעזור למנוצחים ובאו עם אסטרטגיה שלמה לפיתוח השווקים וליצור פלטפורמה עליה כולם ירגישו שהם לא מפסידים, וכולם ירגישו שיש להם את הצרכים עבורם ועבור צאצאיהם.

הרעיון היה לייצר פלטפורמה גדולה מאוד שעליה אנחנו נניע סחורות בזול בביטחון. אנחנו נבנה מוסדות בינלאומיים שאם יש חילוקי דעות אנחנו נפתור את חילוקי דעות הללו במוסדות הללו. אנחנו נבנה מוסדות ששומרים על הסחר הבינלאומי ונפרק את התחושה שאתה יכול לחתום חוזים עם כל אחד בעולם שיש לו משאב כלשהו ואתה יודע שיש פלטפורמה למשאבים האלה שיכולים לעבור בלי שמישהו מנסה לגנוב אותם בדרך. כזכור, לכם הבעיה הגדולה של המין האנושי לאורך מאות שנים היו שודדי הים. זו היתה צרה צרורה והיו גם מדינות שעסקו בשוד ים.

השיטור של הפלטפורמה הזו עלתה טריליונים של דולרים. מי שלקח על עצמו לעשות את תפקיד השיטור הזה היו האמריקנים באמצעות השקעות צבאיות.  היתה להם עדיין תחרות עם ברית המועצות והם היו מוכנים להשקיע את הכסף הזה על מנת לדחוק את ברית המועצות מהפלטפורמה הגלובאלית הזאת. ברגע שברית המועצות קרסה בתחילת שנות התשעים והיא קרסה במהירות הרבה יותר גדולה מששיער כל מי שחזה את הקריסה של ברית המועצות."

"עד היום, למעשה הם לא מקבלים את הקריסה הזו. הם לא מאמינים שהבעיה היא אצלם, הם לא מאמינים שיש איזה בעיה כלשהיא. איזה שהוא ניצחון למערב או לעולם הדמוקרטי עליהם, אלא הם מאמינים שפשוט אנשים בתוכם אין להם את הכוח להמשיך את המאבק הזה, קרי גורבצ'וב, שהחליט אני מפרק את הברית כי היא קשה לי ומסובכת לי לתחזוק. והפלטפורמה הזו שהייתה אמורה להיות טובה לכולם. לאט לאט התבררה לאמריקאים שהיא עולה הון עתק, ולא רק שהיא עולה הון עתק, אלא שיש הרבה מאוד קבוצות אחרות בעולם שמנצלות את הפלטפורמה הזו כדי לא רק לסחור בזול בעולם, אלא גם לדחוק את ארצות הברית ממעמד הבכורה שלה ביחסים הבינלאומיים ולאט לאט אמריקאים.

עשור של משבר

כרגע העולם התחיל להתארגן בצורה של צירים מחדש, כי ברור שהפלטפורמה הזו נמצאת במשבר גדול. מי שנתן לה מכה הכי גדולה זה רוסיה בפלישה שלה לאוקראינה ואי אפשר כבר יותר לסמוך על הסכמים בינלאומיים והעולם התחיל להתארגן בצירים מחדש כמו שהיו מאורגנים לפני מלחמת העולם השניה. בתהליך הזה גם המזרח התיכון התחיל להתארגן בציר משל עצמו, והציר הזה היה אמור להיות בעיקר כדי לדחוק את הציר של המדינות הלא דמוקרטיות שבעיקרן. מי שמנהל אותם זה הציר, מה שנקרא סין ורוסיה יחד עם אירן קולומביה וונצואלה. מדינות המערב הרגישו מאוד מ פוחדים מהציר הזה, ועשו הכל על מנת לנסות לדחוק את הציר הזה. וזה למעשה השלב שאתם ואני נמצאים בו. הגלובליזציה הזו נמצאת בשלב שאנחנו צריכים להתניע אותה מחדש או לשפר הרבה מאוד מהיסודות שלה והציר הספציפי של המזרח התיכון חטף מכה רצינית בגלל האירוע של של עזה, שחלק מהסיבות שלו זה כמובן לעצור את תהליך האיחוד של הציר המזרח תיכוני תחת הכותרת של הסכמי אברהם, ולמעשה נכנסנו. אנחנו והעולם לעשור של משבר בפרדיגמה של הגלובליזציה ואנחנו מתחילים להתארגן גם לוקאלית ולדאוג החל לביטוח תזונתי ולביטוח אנרגטי ולביטחון לוקאלי, אבל לוקאלי קשה מאוד לעשות את זה. לכן צריך להתארגן בצירים. אנחנו נהיה חייבים להשתייך לציר כלשהו, אפילו שניסינו לשבת על הגדר. שנתיים 3. בשנים האחרונות אנחנו נהיה חייבים להשתייך לציר הדמוקרטי. כאשר הפלטפורמה הגלובאלית נכנסת לתעוקה אנחנו נרגיש את זה ביחסים בינלאומיים. אנחנו נרגיש את זה בקריסה של הסכמי סחר בינלאומיים. אנחנו נרגיש את זה בכספים שיגיעו להשקעות בהייטק הישראלי –  בחלק הלא בטחוני שלו (התעשייות הבטחוניות ירוויחו מהתהליך כמעט לאורך כל הדרך).

אנו נמצאים בעשור שיש בו נקודות ציון, החל ממלחמה באוקראינה. בדרך מלחמות קטנות פה במזרח התיכון והדבר שכרגע ברור להרבה מאוד מומחים הוא שרוסיה לא תסתפק באוקראינה אלא תיכנס גם לפולין אגב, פולין היחידה באירופה שמבינה את האתגר והיחידה שלא רק העלתה את הוצאות הביטחון שלה לשני אחוזים כפי שנדרש בהסכמי נאט"ו אלא כבר הם הכפילו לארבעה אחוזים מהתל"ג כדי לעצור את הווקטור הזה של של רוסיה, ואנחנו נכנסים לשלב שאנחנו נהיה חייבים לרענן את הפרדיגמה של הגלובליזציה כפי שהכרנו אותה. עד כה אני לא יודע אם מישהו כרגע מבין לאן אנחנו חותרים בדיוק איזה מין מודל חדש הולך להתעצב אבל אנחנו נכנסים לעשור של חוסר בהירות וצריך להיות הרבה יותר זהירים ולוקאלים ככל שניתן שאלות."

האם בעקבות ההגירה הגדולה של מוסלמים והן מדינות מערב אירופה, נראה השתלטות של מוסלמים על מדינות במערב אירופה?

פרופ' פסיג: "באופן כללי יש 5-10 אחוזים מוסלמים באירופה. הם מרוכזים במקומות מסוימים ולכן הם בולטים יותר. הבעיה של האוכלוסייה הזו היא שהיא לא רוצה להתערות באוכלוסיה הכללית ואינה מעונינת לקבל את התרבות של המדינה המארחת."

"התוצאה תביא לשני כיוונים – האחד הוא שבעקבות האגרסיביות שלהם כלפי התרבות המארחת האירופאים יחזרו לדפוס שאפיין אותם במשך מאות שנים שבשלב מסויים הם הופכים להיות מאוד אכזריים כלפי קבוצות מיעוט שבתוכם, וכל פעם הם עושים את זה בדרך אחרת. אחת הדרכים הכי אהובות עליהם לאורך מאות בשנים זה היא הגליה של קבוצות אוכלוסייה הן בין מדינות בתוך הקהילה האירופית והן מחוץ לאירופה. הדבר יצית תגובת נגד של המוסלמים ולחולשת הממשלות בטיפול בהם ולכן הרבה אנשים יצביעו בעד הימין הקיצוני ונראה את התחזקותו. אגב, אנחנו לפחות אלה שצריכים להזהיר את אירופה, לא לחזור על מה שהם כבר עשו, גם לנו."

מנחה המפגש, מנכ"ל ASG שלמה גרדמן: עכשיו כשאנחנו רואים את האיראנים תוקפים אוניות באוקיאנוס ההודי, ואנחנו רואים את החות'ים ומדינות נוספות שמצטרפות למעגל המלחמה כאן. האם אתה חושב שאנחנו הולכים לעימות גלובלי ולא רק מקומי?

פסיג: "אלו בדיוק הסימנים אליהם התכוונתי בדבר פגיעה בפלטפורמה באמצעות מניעת העברת סחורות ביום. הסחר העולמי נמצא בתעוקה גדולה מאוד, זה שקבוצה כמו החות'ים מרשה לעצמה מה שלא היה מאז מלחמת העולם השנייה כמעט. לעשות את מה שהיא עושה ומה שאיראנים מרשים לעצמם, לפחות לדברי האמריקאים, השבוע הם הרשו לעצמם לשלוח כתב"מ ממרחקים אדירים לאוניה באוקיאנוס ההודי. המשמעות היא שההשפעה האמריקאית על הפלטפורמה הגלובאלית ירדה והיא צריכה להביא כוחות גדולים איתה ולייצר בריית מחדש על מנת לשמור על הפלטפורמה הזאת של הסחר הבינלאומי, ואני לא צריך לספר לכם ברגע שהסחר הזה יקבל אפילו תחושה של חוסר ביטחון לא חייב להיות חוסר ביטחון אמיתי אלא תחושה של חוסר ביטחון עד שהמחירים בכל העולם יעלו."

"הרבה מאוד מומחים טוענים שאנחנו רק בתחילתו של המאבק הזה ויהיה מאוד קשה לעצור את ההתפשטות של המאבק בינינו לבין החמאס לזירות אחרות, אם כי האמריקאים משקיעים כרגע מאמצים אדירים כדי לעצור את זה. אבל אם אתה מסתכל על מה שאנחנו קוראים לזה, הכוחות שמניעים את ההתנגשויות הללו. מאוד קשה לעצור את זה בהיסטוריה. יתרה מזאת, כשאתה ניסו לעצור את זה בהיסטוריה, אז המלחמות פורצות יותר מאוחר בדרך הרבה יותר אלימה. זה מדהים לראות את זה בדפוסים של מלחמות לאורך אלפי שנים ויש ספרים למכביר בסוגיה הזו. איך עימותים לוקאלים לכאורה בהתחלה לא משמעותיים הופכים להיות עימותים גלובליים שמתארכים, לפעמים אפילו עשרות שנים, אם כי אני מאמין שאנחנו היום. בשלב שבו העימותים הללו, שהם לוקאלים שמתפשטים, גם אזורית וגם גלובלית לא ימשכו יותר מאשר 5 עד 10 שנים, שזה- או יותר המודל שאנחנו מכירים לאורך המאה שנים האחרונות בגלל הרבה מאוד סיבות."

"כאשר מודעים למגמות מהסוג הזה אפשר להפוך כל מגמה כזו להזדמנות. עימותים היו מאז ומתמיד הכוח שהניע את המין האנושי לשפר כל הזמן את המערכות שלו ואני תמיד בדעה שמשברים זה דבר שאסור לפספס. לכן לא צריך להיבהל ממשברים, צריך לנצל את המשברים." סיכם פרופ' פסיג.