Fairchild Semiconductor Corp. התאגדה ב-19 בספטמבר 1957. הידע המשולב של הצוות והאנרגיה היצירתית הפכה במהרה את Fairchild Semiconductor לחברת המוליכים למחצה המשפיעה ביותר שנוצרה אי פעם. כמעט כל חברת מוליכים למחצה שנוסדה חייבת את קיומה לפיירצ'יילד
אחד הגיבורים הפחות מוכרים של מהפכת המוליכים למחצה, ג'יי לאסט, מת ב-11 בנובמבר 2021. לאסט היה אחד מהצוות המפורסם של שמונה אנשים שעזבו את מעבדת המוליכים למחצה שוקלי כדי לייסד את פיירצ'יילד סמיקונדקטור. בעודו שם, הוא הנהיג את הצוות שפיתח את הטכנולוגיות החיוניות שהובילו ל-IC המעשי הראשון.
ב-1946, נסע לאסט בטרמפ מפנסילבניה למטעים של סן חוזה, קליפורניה, שם קטף פירות בקיץ. זה. לאחר שרכש תואר דוקטור בפיזיקה מ-MIT ב-1956, הוא בסופו של דבר עבר לאזור מפרץ סן פרנסיסקו לעבוד במעבדות Shockley Semiconductor Laboratories בפאלו אלטו, קליפורניה. הניסיון שלו בקטיף הפירות השפיע על החלטתו לעבור לקליפורניה.
Shockley Semiconductor נוסדה בשנת 1956 כחברה בת של Beckmann Instruments. באותו זמן שלסט סיים את עבודת הדוקטורט שלו, ועבד עם ספקטרופוטומטר בקמן עצום, מה שהוביל לשפע של אינטראקציות עם אנשי בקמן. כתוצאה מאינטראקציות אלו, ארנולד בקמן רצה לגייס את לאסט. וויליאם שוקלי טס למסצ'וסטס כדי לגייס את לאסט לפי הצעתו של בקמן. במהלך ראיון העבודה, שוקלי עזר ללאסט להתגבר על כמה אבני נגף בעבודת התזה שלו. לאסט התרשם משכלו של שוקלי והסכים להצטרף לצוות המו"פ של Shockley Semiconductor.
וויליאם שוקלי הקים את Shockley Semiconductor כדי לפתח טרנזיסטורי סיליקון מפוזרים. גרמניום היה החומר המוליך למחצה המועדף באותה תקופה, אך לטרנזיסטורים מגרמניום היו חסרונות רבים, כולל תדרי פעולה נמוכים יותר, מגבלות טיפול בכוח ובריחה תרמית. הסיליקון נתפס כחומר מוליך למחצה מעולה – אם ניתן היה לאלף אותו.
מספר חברות מלבד Shockley Semiconductor רצו גם לפתח טרנזיסטורי סיליקון. עם זאת, שוקלי הפך עד מהרה לאובססיה לגבי סוג אחר לגמרי של מכשיר מוליכים למחצה – דיודה 4-שכבתית – שהוא המציא. שוקלי לקח כמה מחברי המעבדה שלו, כולל Last, מפיתוח טרנזיסטור סיליקון כדי להתמקד בפיתוח של דיודה 4-שכבתית.
רוברט נויס היה מנהיג מאמצי פיתוח טרנזיסטורי הסיליקון של שוקלי. הוא עבד עם לאסט, גורדון מור וג'ין הורני כדי להתגבר על האתגרים הטכניים הקשורים ביצירת טרנזיסטור סיליקון מפוזר, והם התקדמו כאשר שוקלי פיצל את הצוות כדי לאייש את מאמץ הדיודה הארבע-שכבתי שלו. חברות מוליכים למחצה מתחרות ומעבדות בל התקדמו גם בפיתוח טרנזיסטורי סיליקון, כך שהסטת החוקרים של שוקלי מפרויקט טרנזיסטור הסיליקון נתפסה על ידי קבוצת המחקר של נויס כשגיאה.
שוקלי היה מנהל קשה במקרה הטוב, מתעלל פסיכולוגית למעשה, והיתה גל גואה של טינה כלפיו בקרב הצוות שלו. שוקלי התאכזר במיוחד כלפי לאסט. כאשר נתן ללאסט העלאה במשכורת, הוא אמר לו שמעולם לא היה צריך להסכים לשכר העבודה הנמוך שהוא עצמו הציע בתחילה. הניתוק מצוות הפיתוח של נויס לעבודה על דיודה 4-שכבתית רק החמיר את מצבו של לאסט.
בהתחשב במצב, זה לא מפתיע ששבעה מהחוקרים של שוקלי, כולל לאסט, ג'וליוס בלאנק, ויקטור גיריניץ' ג'ין הורני, יוג'ין קליינר, גורדון מור ושלדון רוברטס. אליהם הצטרף לבסוף גם נויס. לאסט אמר, "היה ברור שאנחנו הולכים לייצר את הטרנזיסטור ששוקלי לא רצה לעשות."
Fairchild Semiconductor Corp. התאגדה ב-19 בספטמבר 1957. הידע המשולב של הצוות והאנרגיה היצירתית הפכה במהרה את Fairchild Semiconductor לחברת המוליכים למחצה המשפיעה ביותר שנוצרה אי פעם. כמעט כל חברת מוליכים למחצה שנוסדה חייבת את קיומה לפיירצ'יילד.
בתחילה, פיירצ'יילד התקבעה על הזכייה במירוץ לפיתוח טרנזיסטורי סיליקון. נויס ולאסט התמקדו ביישום ליתוגרפיה לייצור מוליכים למחצה, טכנולוגיית אבן יסוד הדרושה לייצור מכשירים אלה. תוך עשרה חודשים בלבד הפכה פיירצ'יילד מבניין ריק לטרנזיסטור סיליקון עובד, שהחברה הדגימה בווסקון ב-1958.
פיתוח מוצלח של טרנזיסטור הסיליקון רק היווה את הבמה למה שעתיד לבוא.
נויס הגיש את פטנט המעגל המשולב שלו ביולי 1959, ובאותו חודש אמר ללאסט שהוא מצפה שטקסס אינסטרומנטס תעשה עסקה גדולה בתוך כחודש. לאסט לא הצליח לייצר IC אמיתי מאפס בחודש אחד, אבל הוא הצליח להדגים את הרעיון על ידי בניית שכבה אחת על מצע קרמי באמצעות ארבע קוביות טרנזיסטורי סיליקון, נגדים שחוברו למצע הקרמי בעיפרון גרפיט, וחוטי מתכת לחיבור כל הרכיבים יחד. השבב המאולתר הוצג בתערוכה שבה נקבעה הפגישה עם אנשי טקסס אינטסרומנטס, הIC האמיתי פותח לאחר מכן.
לאסט הוביל את קבוצת פיתוח טכנולוגיית המעגלים המשולבים של Fairchild. הקבוצה שלו התגברה על אתגרים רבים. לדוגמה, הם היו צריכים ללמוד כיצד לבודד את הטרנזיסטורים זה מזה על אותה תבנית, והם היו צריכים למצוא דרך ליישם במדויק את המתכת האופטימלית לחיבור כל הרכיבים ב-IC. הקבוצה של לאסט הצליחה ופיירצ'יילד ייצרה ICs מונוליטי עובדים במאי, 1960. לאחר שכלול רב יותר של טכניקות בידוד מכשירים מעשיות, החברה הכריזה על הקו הראשון שלה של ICs דיגיטליים, המכונה Micrologic, בתערוכת IRE בניו יורק במרץ, 1961.
עם זאת, רוב ההנהלה של פיירצ'יילד עמדה מאחורי פיתוח, ייצור ומכירות של טרנזיסטורים ודיודות. הם לא היו בעד פיתוח IC, מחשש ש-ICs יביאו לקניבליזציה של שוק הטרנזיסטורים של Fairchild. (הם צדקו כמובן.)
קיצוצי תקציבי מו"פ והפחתות בתחילת 1961 הגיעו ברובם מהקבוצה של לאסט והוא התפטר מפיירצ'יילד ב-31 בינואר 1961 יחד עם ז'אן הורני ושלדון רוברטס. השלישייה הקימה חברת מוליכים למחצה נוספת, חטיבת Amelco של Teledyne.
אמלקו הוקדשה לפיתוח של ICs. לאסט היה מנהל המו"פ של אמלקו מ-1961 עד 1966. החברה פיתחה מכשירים רבים עבור פרויקטים צבאיים ומשימות חלל מסווגות, כך שזה שהיא לא היתה מוכרת בחוגים מסחריים. לאסט עזב את עמק הסיליקון ללוס אנג'לס בשנת 1966 כדי להיות סגן נשיא למחקר ופיתוח עבור Teledyne, ובשנת 1974 הוא פרש מטלדיין ומתעשיית המוליכים למחצה.
