יקב מוני – אין כמוני

מדינת ישראל שופעת יקבים, יננים וזני ענבים אבל אין עוד יקב שהצליח לשלב כל כך הרבה תרבויות, דתות, ומסורות כדי לייצר יין באדמות הרי יהודה כמו יקב מוני.

היקב נוסד בשנת 2000 ע"י שאכיב ערטול, ערבי נוצרי מכפר מע'אר בגליל, שעבר עם משפחתו מהגליל להרי יהודה, כדי לגדל כאן גפנים ועצי זית. את ינות היקב שהוקם בסמיכות למנזר דיר רפאת רוקח כיום ינן יהודי חילוני ותוצרת היקב היא כשרה למהדרין .  היקב מגדל 20 זני ענבים ומייצר לא פחות מ-32 ינות שונים! יקב מוני, (הנקרא על שמו של ד”ר מוני ערטול, בנו של שאכיב, שנפטר ממחלה בגיל צעיר), הוא מה שנקרא יקב Estate כלומר יקב המייצר ינות רק מכרמים שבבעלותו ושכולם (כ-1,000 דונם) נמצאים מסביב ליקב. 

בעבר כבר ביקרתי ביקב כדי לטעום כמה ינות מתוצרתו אך הפעם הגעתי לביקור מסודר בהזמנת הינן הראשי של היקב – ששון בן אהרון.

בפתח היקב חיכה לנו ששון שהציע לפתוח את הביקור בסיור בין הכרמים. רעייתי שהצטרפה לביקור פחות התלהבה מהרעיון אבל אני קפצתי בהתלהבות על הרייזר של ששון ויאללה לשטח… הרייזר קיפץ בין שבילי עפר מתעקלים, ועד מהרה התחלנו לסע ממש בין שורות הגפנים של היקב. כך עברנו מכרם ותיק של ענבי שרדונה, לכרם צעיר של קברנה סובניון ועוד כרמים רבים של מרסאן, ג'נדאלי, סובניון בלאן, פרנץ' קולומבר, גוורצטרמינר, מלבק ועוד ועוד. בכל כרם עצר ששון והסביר לי אילו ענבים גדלים בו וגם טעם ענב או שניים. אחרי שתיים שלוש עצירות שכאלה הבנתי שהוא "מנצל" את הסיור שלנו גם כדי לבדוק את בשלותם של הענבים לקראת בציר.

חזרנו ליקב בדהרה ונכנסנו למרכז המבקרים המשמש גם כחנות היקב. לאחר טעימה של כמה ינות לבנים בחנות, נכנסנו למעמקי מערה טבעית בה שוכנת "הכספת" כלומר החדר בו שומרים את הינות המתיישנים של היקב.  במערה "פתח לנו" ששון שולחן, עם מגוון גבינות, קרקרים וכמובן ממיטב זיתי הבית . לצד הכיבוד הרב התחלנו לטעום מהמנעד הרחב של הינות האדומים שמייצר היקב.

מאחר והתרשמתי לטובה במיוחד מהינות האדומים ששתינו אתמקד הפעם רק בהם:

פטיט ורדו 2022, סדרת נחל

יין מסדרת נחל המוקדשת לזנים ים תיכונים ועשוי על טהרת זן הפטיט וורדו. צבעו אדום סגלגל בהיר יחסית,  האף מתמלא בריחות תבלינים ובעיקר פלפל ירוק המסגיר את גילו הצעיר. הפה מפתיע לטובה עם טעמי דובדבנים אדומים המשלבים מתיקות קלה לצד חמיצות טובה ולצידם מעט וניל. למרות גילו הצעיר היין הספיק להיות חצי שנה בחבית עץ אלון לא חדשה שללא ספק עזרה לו להתעגל, ולהתיישן כהלכה.

מלבק 2021 , סדרת Reserve

עלינו לסדרת ה- Reserve   המוקדשת לינות זניים המגיעים מכרם יחידני וטעמנו את אחד הינות שאהבתי במיוחד. צבעו אדום ארגמן כהה, באף ניחוחות של דובדבנים, פלפל שחור, מעט עשן, ומלפפונים חמוצים. בפה טעמתי פירות יער, קפה, שוקולד ומעט ווניל. היין עשיר, בעל גוף מלא וסיומת ארוכה. התיישן במשך 12 חודשים בחביות עץ אלון 60% חדשות והשאר משומשות.

שמשון 2019, סדרת הפרימיום

בכל טעימה עלינו עוד שלב בסדרות היין של היקב והפעם הגענו לסדרת הפרימיום. צבעו של שמשון 2019 היה אדום כהה בצירוף מעט סגול. האף עשיר בניחוחות שוקולד, קפה, טבק, קרמל ווניל. בפה טעמתי טעמי שזיפים שחורים לצד טאנינים בועטים שהזכירו כי מדובר ביין צעיר יחסית. היין מורכב מ-60% ענבי קברנה סובניון ו -40% ענבי שירז. בילה 18 חודשים בחביות עץ אלון 85% מהן חדשות. הבלנד של קברנה סובניון ושירז פחות מצא חן בעיני ולפחות בתיאוריה (לא טעמתי) השילוב של ענבי  קברנה סובניון, פטיט ורדו ומרלו המרכיבים את יין דלילה (מאותה סדרה) מתחברים לי יותר.

Tales of Power  2017

סדרת הפרימיום של היקב כללה עד לאחרונה שני ינות בשם שמשון ודלילה אך בעוד המוצלח מבינהם היה דלילה היו אנשים (במיוחד שומרי מסורת) שלא אהבו לשתות יין הנקרא על שם אשת שמשון שבגדה בו והביאה למותו. מצב זה עודד את היקב להפיק יין נוסף בסדרה הנקרא Tales of Power ומופק על טהרת ענבי קברנה סובניון.

לדעתי מדובר ביין המוצלח ביותר בסדרה. צבעו אדום כהה מאד עד שחור. חלל האף מתמלא בניחוחות  ליקריץ, שוקולד ווניל. הפה עשיר בטעמי לפתן שזיפים שחורים, שוקולד וקפה. יין עוצמתי בעל גוף מלא, מאוזן ובעל סיומת ארוכה. היין התיישן  במשך 18 חודשים בחביות עץ אלון חדשות ומכיוון שהוא כבר בן שש שנים הצלחנו להנות גם מתקופת התישנותו. טעים לשתיה היום אבל נראה שילך וישתבח עם הזמן.

2019 VIA

ברוב היקבים סדרת הפרימיום היא הסדרה הגבוהה והאיכותית ביותר של היקב אך לא כך במקרה של יקב מוני. יין זה הנקרא  Via (שמשמעו "דרך" באנגלית) מהווה את יין הדגל של היקב ובא לציין את הדרך שעברה המשפחה מהישוב הגלילי מע’אר עד להקמת היקב הגדול והמצליח. היין עשוי משילוב בורדולזי אופיני של ענבי  קברנה סובניון ( 69%) , מרלו (14%) , פטיט ורדו (9%) ומלבק (8%) . לאחר בציר לילי של כל זן בנפרד, בוצעה השרייה קרה של הענבים למשך 3 ימים, בסיומה, תסיסה מבוקרת טמפרטורה ותסיסה מלולקטית שבסיומה הועבר היין לחביות עץ אלון להתבגרות של 20 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות.

באף הרחתי פירות יער שחורים, בעיקר אוכמניות בשילוב פלפל שחור ווניל. בחיך, טעמתי פרי איכותי שהזכיר דובדבנים, שזיפים שחורים טבק וקפה. היין היה עשיר מאד, עגול ומאוזן. יחד עם זאת חשתי את הטאנינים שלו שהפגינו את צעירותו וכי עתידו עוד לפניו.

לסדרת VIA יין נוסף בשם GRAND VIA אבל הוא מיוצר רק בשנים מיוחדות בהם איכות הענבים טובה במיוחד.

תעשיית הינות בישראל כוללת כיום קרוב ל-400 יקבים שלכל אחד מהם סיפור משלו. כבר בתחילת הכתבה ציינתי כי ליקב מוני סיפור מיוחד. ואכן אינני מכיר עוד יקב המייצג כל כך את הסיפור הישראלי ומקפל בתוכו שיתוף פעולה בין תושבי ישראל המגוונים, בין נוצרים ליהודים בין חילונים לאנשי אמונה. יקב שבעליו נוצרים אך כמה מינותיו נקראים ע"ש גבורים תנכים.

כל זה התחיל כבר בסוף שנות השבעים של המאה העשרים כאשר שכיב הגיע לביקור במנזר דיר רפאת שבאיזור הרי יהודה וחיפש אדמות חקלאיות לצורך גידול זיתים. לאחר שזכה במכרז לחכירת אדמות המנזר גילה כי בכ-50 דונם מאותן אדמות מגדלים ענבים והחליט להמשיך לגדל ענבים במקביל ליצור הזיתים בו התמחה. עד שנת 2000 עסק בגידול זיתים וענבים לתעשייה המקומית ורק אז החליט להקים יקב שייצר ינות משלו ואף ינציח את שם בנו. כיום יקב מוני הוא אחד מיקבי הבוטיק הגדולים בישראל והשנה ייצר 600,000 בקבוקים.

הביקור ביקב מוני היה מענין ומפתיע בכמה היבטים. מעבר לסיפור היחודי שלו, עד לביקור הנוכחי הייתי חשוף בעיקר לסדרות הנמוכות של ינותיו והמפגש עם ששון עזר לי להכיר לא רק את המגוון הרחב מאד של הסדרות שהוא מייצר אלא גם את ינות הפרימיום שלו שאיכותם אינה נופלת מינות איכות של כמה מהיקבים הנחשבים בישראל. כאן המקום לומר מילה טובה גם על מחירי הינות של היקב. מחירם של שלושת הסדרות הראשונות של היקב  פחות ממאה שקלים כולל סדרת הרזרב שמחירה 90 ש"ח בלבד. גם הינות בסדרת הפרימיום מחירם 150 ש"ח בלבד. זהו בהחלט תמחור הוגן ואטראקטיבי במיוחד כאשר יקבי בוטיק רבים בישראל לא מהססים לגבות מעל 100 ש"ח לסדרות הרגילות וסדרות הפרימיום שלהם מרקיעות למחירים של 200 ש"ח ואף הרבה יותר.