לפני כשנתיים בקרתי בפסטיבל יקבים במרכז היין "איש הענבים" ביפו. בין הינות הרבים שטעמתי באותו ארוע בלט לטובה יקב לא מוכר (לי) בשם סקוריה (Scoria). כמובן שקניתי כמה בקבוקים מתוצרת היקב ובאותה הזדמנות גם הבטחתי ליוליה שוורץ, היננית של היקב שאבוא לבקר.
זה לקח אמנם קרוב לשנתיים עד שהצלחנו למצא מועד שמתאים ליוליה ולי ולפני כמה שבועות כשעליתי לרמת הגולן ניצלתי את הנסיעה לבקר במושב כנף כדי לפגוש את יוליה ביקב שלה. יוליה חיכתה לי ליד אחד השולחנות בחצר הארוחים של היקב ושם גם שמעתי את סיפורו של היקב. הכל החל ב- 2008 כאשר עופר תורג'מן, ממקימי הישוב כנף ברמת הגולן, חקלאי בנשמתו ובוגר מכללת בית ברל בתחום החקלאות, החליט לייצר יינות למשפחה וחברים. למרות שהיה מדובר ביצור לצריכה עצמית הוא לקח את הנושא ברצינות ולמד לימודי יננות במכללת תל חי. את היין ייצר מכרמים בבעלותו בתל פארס.
לאחר מספר שנים הצטרפו לעשייה גם בני הזוג יבגני פפרני ויוליה שוורץ אשר נטעו כרם נוסף וכיום הם מייצרים ביקב סקוריה כ 10,000 בקבוקים בשנה.
כרמי היקב נטועים למרגלות תל פארס, תל געשי מהבולטים בגולן המתנשא לגובה 900 מ' ואילו כרמי היקב נטועים בערוץ רדוד, עשיר בקרקעת סחף עמוקה, בגובה 740 מ'. כרמי היקב כוללים את הזנים הלבנים מוסקט, רוסאן, גוורצטרמינר ושנין בלאן וכן את הזנים האדומים קריניאן, קברנה סובניון, סירה, מרלו, ופטיט ורדו
יוליה שהיתה בעברה מורה למדעים (כמיה ופיזיקה) וחלקאות למדה אף היא יננות במכללת תל חי ומשמשת כיום כיננית הראשית של היקב. בשיחתי עימה שמחתי לגלות כי היא משלבת בעשייתה את כל הידע שרכשה בעברה. מצד אחד הבנה טובה של האדמה ותנאי הגידול בכרמי היקב ומצד שני הידע והנסיון שלה בתחום הכימיה עוזר לה להגיע לתוצאות הרצויות בעשיית היין.
מה שמאפיין את יוליה היא סקרנות ולמידה בלתי פוסקים. הרצון ללמוד היטב את הטרואר של תל פארס ביחד עם הידע המדעי שלה הביא אותה לחפש דרכים חדשות לעשיית היין ומציאת הזנים שמתאימים ביותר לטרואר של היקב. החלטנו לעבור לטעימת הינות:
כנף 2025
היין בעל הצבע צהבהב בהיר מאד היה עשיר בריחות טרופים כולל בננה ואננס ולצידם פרחי סיגליות. בפה קיבלתי יין בעל מרקם פריך ונקי: ללא סוכר שיצפה את הפה, היין מרגיש רזה, בעל גוף קל עד בינוני וחד להפליא. בעל טעמים של קליפות הדרים מיובשות, שורש ג'ינג'ר ופלינטיות. היין העשוי משני זנים מתוקים בדרך כלל היה יבש לחלוטין וסיפק חוויה מיוחדת עם איזון עדין בין מתיקות לחמיצות. יוליה הודתה שהיה זה ניסוי מיוחד שעשתה במטרה לייצר יין יבש משני זנים שבדרך כלל משמשים ליצור ינות מתוקים אך מכיוון שהיא סולדת מינות מתוקים התאמצה לייצר יין יבש ולא מתוק. מכיוון שהיה מדובר בניסוי הם יצרו רק 1,000 בקבוקים מהיין הזה. לדעתי התוצאה היתה מוצלחת ומפתיעה מאד לטובה. זה גם אחד מינות שבחרתי כדי לרכוש ולקחת איתי הביתה.
בשן 2024
לצבע הצהבהב בהיר של היין נוסף כאן גם גוון ירקרק. באף קיבלתי זר של פרחים לבנים ביחד עם אשכולית לבנה. הפה היה עשיר בטעמי אשכולית, תפוח ירוק וליים עם מינרליות טובה. יין מורכב ומעניין בעל חמיצות בולטת השומרת על רעננותו, נעימה אך לא מוגזמת. עשוי מ 80% סובניון בלאן ן 20% סמיון. הסובניון תסס בנירוסטה ואילו הסמיון יושן במשך 6 חודשים בחבית.
שנין בלאן 2025
שנין בלאן זני. צבעו צהבהב בהיר. באף קיבלתי ארומות של בננה, פיטנגו ועוד ריחות של פירות טרופים כמו אננס ומלון. הפה היה מאוזן, טעם של תפוחים ירוקים עם איזון טוב בין חמיצות למתיקות. ציינתי קודם כי יוליה מביאה את נסיונה המדעי לעשיית היין שלה וכך עשתה גם עם היין הזה כאר החליטה לבצע את התסיסה בשלושה חלקים שונים. חלק מהענבים הותססו במיכלי נירוסטה, חלק בחבית צרפתית ישנה וחלק נוסף בחבית חדשה. כל זאת כדי להוסיף מורכבות ליין. לדעתי שתיתי את היין מוקדם מדי כי הרגשתי שמדובר ביין מורכב וסגור שעדיין לא הגיע לשיאו.
כששאלתי את יוליה לאן היא שואפת להגיע? ענתה שהיא רוצה לייצר יין ישראלי כלומר לעבוד עם זנים ים תיכונים ולהגיע לתוצאה בעלת אופי מקומי. יוליה גם מאמינה בפילוסופיה של העולם הישן לפיו "הכי טוב לצרוך את היין במקום בו מייצרים אותו". עם האימרה המעניינת הזו עברנו לטעום את היין הבא:
רוזה 2025
צבעו ורדרד בהיר מאד. מיד כשקרבתי את הכוס לאפי עלו ממנה ריחות ורדים לצד פרחים לבנים וגם פטל ומעט בננה עדינה. בפה היין היה עדין בעל גוף קל, מינרליות טובה וטעמי פטל ותות. עשוי מ90% ענבי סירה ו 10% ענבי ברברה.
רוג'ום אל הירי 2023
צבעו אדום ארגמן, האף מתמלא בארומות של פטל, פירות יער ודובדבנים . הדובדבנים גם המשיכו בפה, עם יין בעל חמיצות גבוהה וגוף בינוני. לאחר התסיסה היין התיישן 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. ריבוי המינרלים בקרקע הבזלתית מקנים לו או אופיו הייחודי. בלנד בורלודזי המורכב מ 70% קברנה סובניון וה 30% הנותרים מתחלקים לפי החלטת היננית בין מרלו ופטיט ורדו.
שמו המיוחד של היין לקוח מאתר רוג'ום אל הירי אחד המונומנטים הארכיאולוגיים המסתוריים ביותר ברמת הגולן שמהווה מרכז למחקרים רבים מזה למעלה מ-50 שנה.
כששאלתי את יוליה האם היא חושבת שיין כזה יתיישן ויהיה טוב יותר לשתיה בעוד 5-10 שנים היא הפתיעה אותי בתשובתה כשאמרה: "אני אדם של כאן ועכשיו. לא מעניין אותי שישתו את היין שלי בעוד 10 שנים".
סירה 2023
למרות שזן הסירה מתאפיין בצבע אדום סגול כהה צבע הסירה של סקוריה בהיר למדי אבל כשהאף נושק לכוס מתגלים כמה ריחות אופינים לינות הסירה כולל פלפל ירוק, תבלינים וגם ארומות של נענע. הפה אף הוא מתובל ופולפל מעט עשיר בטעמי דובדבנים ומינרליות שכנראה מגיעה מהקרקע הבזלתית של רמת הגולן. מדובר ביין מכרם יחסית צעיר (בן 7 שנים) ונראה שישתבח עם הזמן.
פטיט וורדו 2024
לקראת סיום הטעימה הציעה יוליה שנטעם את הפטיט ורדו הזני והחדש של היקב. מדובר ביין העשוי מגפנים צעירות שהצטרפו לכרמי היקב רק בשנת 2019. צבעו של היין אדום כהה. באף קיבלתי ארומות של אוכמניות, ופטל שחור. הפה הזכיר טעמי אוכמניות אדומות בשלות. ליין חמיצות נעימה לצד מורכבות ועושר טעמים אך עדיין ניכר כי מדובר ביין מגפנים צעירות. זן הפטיט ורדו הוא בהחלט זן שמפתיע לטובה בישראל ואני מאמין כי בעתיד נראה מהדורות מוצלחות עוד יותר מהזן גם ביקב סקוריה.
לסיכום אומר כי כרמי יקב סקוריה נטועים בטרואר ייחודי השונה מרוב אזורי הגידול המוכרים בישראל. תנאי האקלים הקיצוניים כוללים חורף קר במיוחד, עם ימים שבהם אדמת הכרמים מתכסה לחלוטין במעטה שלג לבן, לצד קיץ חם ויבש. תנאים אלו מאפשרים עונת הבשלה ארוכה המובילה לבציר מאוחר יחסית. סלעי הבזלת והסקוריה, שמקורם בהתפרצויות געשיות עתיקות, יוצרים קרקע עשירה במינרלים המעניקה ליינות ארומות וטעמים ייחודיים. יוליה, שניחנה בגישה מחקרית ומדעית, צפויה להמשיך ולשכלל את איכות היינות המופקים מהגפנים הגדלות בטרואר המרתק שלה ואני מחכה לטעום שוב את הינות שתפיק בעוד כמה שנים.
