המהלך החדש של האיחוד האירופי לחיזוק הייצור הביטחוני המקומי אינו חוק שבבים, אבל הוא מדגיש את נקודת התורפה המרכזית של היבשת: תלות במעבדים, במיקרואלקטרוניקה ובשרשרת אספקה שאינה אירופית
האיחוד האירופי מדבר בשנים האחרונות יותר ויותר על “ריבונות טכנולוגית”, אבל בכל הנוגע לשבבים, הפער בין הסיסמה לבין היכולת המעשית עדיין גדול. כעת מגיעה תוכנית ההגנה התעשייתית החדשה של אירופה, שמבקשת לחזק את ייצור מערכות הביטחון בתוך היבשת, וממחישה עד כמה תעשיית השבבים היא החוליה החסרה במהלך כולו.
בלב הדיון נמצאת הדרישה להגדיל את שיעור הרכיבים שמקורם באירופה או במדינות ידידותיות במערכות ביטחוניות הזוכות לתמיכה. לכאורה מדובר במהלך ביטחוני. בפועל, זהו גם איתות ברור לשוק השבבים האירופי: אם אירופה רוצה עצמאות ביטחונית אמיתית, היא אינה יכולה להמשיך להסתמך על מעבדים, רכיבי עיבוד מאובטחים, FPGA, מיקרו־בקרים ורכיבי RF שמגיעים ברובם מחוץ ליבשת.
זהו אתגר עמוק יותר משאלת הייצור של פגזים, טילים או רחפנים. מערכות נשק מודרניות מבוססות היום על שכבות כבדות של אלקטרוניקה: מחשבי משימה, עיבוד אותות, הצפנה, תקשורת מאובטחת, מכ״ם, מערכות ISR, ניווט, fusion של חיישנים ובינה מלאכותית בקצה. בלי רכיבי סיליקון אמינים, מאובטחים וזמינים, גם תעשיית ביטחון מתקדמת נשארת תלויה בספקים חיצוניים.
מנקודת המבט של CHIPORTAL, זהו לב הסיפור. אירופה מחזיקה ביכולות טובות בתחומי ציוד ליתוגרפיה, חומרים, מחקר, IP ותכנון מערכות, אבל היא עדיין חלשה יותר בשרשרת הערך המלאה של שבבים מתקדמים לשימושים רגישים. במילים אחרות: לא מספיק לתכנן מערכת נשק אירופית אם המעבד הקריטי, הרכיב המתכנת או האריזה המתקדמת שלה תלויים בשרשרת אספקה זרה. בזמן שגרה זה עובד. בזמן משבר גיאופוליטי, זה עלול להפוך לצוואר בקבוק.
המלחמה באוקראינה, החרפת התחרות בין ארה״ב לסין, מגבלות יצוא, והדיגיטציה המואצת של שדה הקרב – כל אלה הפכו את נושא המיקרואלקטרוניקה מסוגיית תעשייה לסוגיית ביטחון לאומי. עבור קבלני ביטחון אירופיים, הסיכון כבר אינו תיאורטי. די בעיכוב באישור יצוא, בשיבוש ייצור באסיה או במתיחות פוליטית עם ספקית מפתח כדי לפגוע בלוחות זמנים של תוכניות רב־שנתיות.
לכן מעניין לראות שבאירופה מתחילים לדבר על מעבדים “ריבוניים” לא רק בהקשר של HPC אזרחי אלא גם בהקשר דו־שימושי. אחת הדוגמאות המוזכרות בשיח הזה היא SiPearl, שמנסה לבנות חלופה אירופית בתחום מעבדי הביצועים הגבוהים. גם אם יוזמות כאלה עדיין אינן מתקרבות בהיקפן לאקוסיסטם האמריקני או האסיאתי, הן משקפות שינוי תודעתי: אירופה מבינה שהיא צריכה לבנות מחדש לפחות חלקים מהשרשרת – design, verification, packaging, secure integration ולעתים גם גישה יציבה לייצור.
וכאן מגיעה השאלה העסקית. מי יממן את המהלך הזה, ומי יספק לו ביקוש בהיקף משמעותי? בשוק האזרחי, יצרנים אירופיים מתקשים לעיתים להתחרות במחיר מול שחקנים גלובליים. בתעשייה הביטחונית, לעומת זאת, השיקול שונה. רכש ביטחוני יכול להעדיף ביטחון אספקה, שרידות, traceability ושליטה גיאופוליטית על פני המחיר הנמוך ביותר. לכן דווקא תחום הביטחון עשוי להיות מנוע הצמיחה שייתן לתעשיית השבבים האירופית שוק עוגן ראשוני.
אם מדינות אירופה יתחילו לדרוש יותר תוכן מקומי גם ברמת הסיליקון, הן ייצרו תמריץ לחברות שבבים אירופיות, לבתי תכנון, לחברות IP, לספקיות packaging ולמפתחות רכיבים מוקשחים לביטחון. זה לא יפתור מחר את הפער מול ארה״ב, טייוואן או דרום קוריאה. אבל זה עשוי ליצור שכבה אירופית קריטית בתחומים שבהם תלות חיצונית כבר אינה מתקבלת על הדעת.
לכן, התוכנית הביטחונית החדשה של האיחוד אינה רק סיפור על תקציבי הגנה. עבור תעשיית השבבים, היא עשויה להתברר כנקודת מפנה. לא משום שהיא משיקה מגה־פאב חדש, אלא משום שהיא משנה את מקור הביקוש. ברגע שהלקוח הביטחוני האירופי יתחיל להגדיר ריבונות חומרה כדרישה מבצעית, שוק השבבים המקומי יקבל דחיפה שעד היום הייתה חסרה לו.
בשורה התחתונה, אירופה יכולה לדבר על ריבונות טכנולוגית ככל שתרצה. אבל כל עוד המעבדים, המיקרואלקטרוניקה והרכיבים המאובטחים של מערכותיה הקריטיות נשענים על גורמים חיצוניים, הריבונות הזאת תישאר חלקית. התעשייה הביטחונית עשויה להיות הכוח שיחבר סוף סוף בין חזון השבבים האירופי לבין צורך אמיתי, דחוף ומתוקצב.
תגים: האיחוד האירופי, שבבים, תעשייה ביטחונית, ריבונות טכנולוגית, מיקרואלקטרוניקה, מעבדים, שרשרת אספקה, SiPearl
רוצה שאכין גם אמפמ מלא, או גרסה עוד יותר “צ'יפורטלית” עם פתיח קצר יותר, כותרת חדה יותר, ופסקה מסיימת שמחברת לישראל ולתעשיית השבבים המקומית?
