חמוטל ראב היא אחת הנשים הבכירות והותיקות בתעשיית השבבים הישראלית. היא התחילה את העבודה שלה בתעשיה כבר לפני 33 שנים ומילאה שורה של תפקידים בכירים בכמה מחברות השבבים הידועות בתעשיה כולל כיזמית וכמנהלת בכירה אבל רק מעטים מכירים אותה ואת הקריירה המרשימה שלה.
היא גדלה בירושלים ובצעירותה לא נמשכה לתחום המדעים המדויקים. גם לא היה שם הורה או מורה שניסו לכוון אותה לתחום. באוניברסיטה העברית בחרה ללמד בלשנות ועבדה שנים לא מעטות באקדמיה ללשון עברית. אך ככל הנראה הידע שרכשה בתחום התקשורת הבינאישית עזר לה, להבין אנשים, להיקלט בתעשיית השבבים וגם להשתלב בתפקידים בכירים ללא רקע טכני כלשהו. כיום לאחר למעלה מ-30 שנות עבודה בתעשיית השבבים יש לה רק דברים טובים להגיד על הדרך, החברות והאנשים אותם פגשה במהלך הקריירה הארוכה והמגוונת שלה.
אז איך הגעת לתחום השבבים?
הכל קרה במקרה. בשנת 1993 עברתי עם בעלי וילדיי לחיפה בעקבות הזדמנות עסקית חדשה של בעלי, ומצאתי את עצמי בצומת דרכים מקצועי. אף על פי שיכולתי להשתלב בתחום הבלשנות באקדמיה, קיבלתי החלטה לפנות לתעשייה. עמדו בפניי שלוש הצעות עבודה שונות: בטמבור, בשטראוס ובצורן. כאם לילדים צעירים, העדפתי לעבוד קרוב לבית. התגוררנו אז בשכונת רמת אשכול, סמוך למרכז תעשיות מדע (מת"מ) שבו פעל גם מעון לילדים. מכיוון שחברת "צורן" הייתה ממוקמת במת"מ החלטתי להשתלב בחברה, שמיקומה היה הכי קרוב והכי אידיאלי עבורי.
התחלתי את דרכי בצורן כמנהלת משאבי אנוש תחת ניהולו של מוטי מבל, שניהל את הסניף הישראלי. זמן קצר לאחר מכן מוטי עזב, ואז פגשתי את ד"ר לוי גרצברג, יזם ומנכ"ל צורן שחי בארה"ב. עם הגעתו לישראל, הוא מינה אותי לכהן גם כ Site Manager של הפעילות בארץ. בשנת 1995 הונפקה צורן בארה"ב. מבחינתי צורן היתה ציון דרך חשוב בקריירה שלי והעניקה לי כלים וניסיון עצום.
בשנת 2000 עזבתי את החברה והצטרפתי כסמנכ"לית תפעול לחברת Emblaze Semiconductor . שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 2003, הקמתי יחד עם אלון עירוני את חברת. Siano Mobile Silicon אלון כיהן כמנכ"ל ואני שימשתי כסמנכ"לית התפעול והכספים (CFO/COO) של החברה. הגענו לשיא ייצור מרשים של 3 מיליון שבבים בחודש, אשר שימשו לקליטת שידורים טלוויזיוניים טרסטריאליים ואיפשרו למליוני אנשים בכל העולם לצפות בטלוויזיה ישירות מהמכשיר הנייד. עם זאת, כאשר הסמארטפונים החלו לספק את פתרון הצפייה בטלויזיה באופן מובנה, הטכנולוגיה של סיאנו הפכה למיותרת, והחברה נסגרה.
חמוטל עוד הספיקה לעזור לשותפה אלון עירוני להקים את חברת טרניקה העוסקת ביצירת טיפולים יעילים לסובלים ממיגרנות כרוניות לפני שגיא קורן מייסד Xsight Labs צילצל אליה והזמין אותה להיות ה- COO של חברתו החדשה, תפקיד אותו היא ממלאת בהצלחה עד היום.
את דוגמא מצוינת לאשה שהשתלבה נפלא בתעשיית השבבים. מה לדעתך צריך לעשות כדי שיותר נשים יצטרפו לתעשייתינו.
אני חושבת שצריך לעודד נשים כבר מגיל צעיר לכיוון חינוך טכנולוגי. אני פחות מאמינה באפליה מתקנת ויותר בחינוך מגיל צעיר. לדעתי כבר בכיתה ו' צריך למצא דרכים לקרב נשים לתעשיה. אפשר וצריך לעשות יותר ואני גם מוכנה להתנדב ולתרום לענין הזה.
ומדוע אנחנו לא רואים (כמעט בכלל) נשים בתפקידי ניהול?
יש אכן מעט מאד נשים מנהלות בהייטק בכלל ובתחום הסמיקונדקטור בפרט. זהו תחום קשה ויש בסמיקונדקטור הרבה שובינזם. אני לא סבלתי מזה אף פעם אבל זה קיים.
לדעתי יש גם בעיה בצד הנשי. סמיקונדקטור נתפס אצל נשים רבות כתחום גברי והן לא מכוונות לתחום. יש יותר נשים בתחום התוכנה או הסייבר והיום גם נהיה מודרני לנשים להיות Product Manager אבל בגדול אין מודעות ואיך חינוך של נשים לתחום השבבים ואנחנו בתעשיית השבבים סובלים מכך. גם אני באופן אישי סובלת מכך שאין לי מספיק מהנדסות.
האם ניסית לעזור לנשים שהגיעו לעבודה אצלך להשתלב בתעשיה?
כמובן, אני משתדלת להתחשב בנשים, להיות יותר סובלנית בחופשות לידה ארוכות ולתמוך בהן ככל יכולתי. למען האמת, הנשים שמגיעות אלינו טובות יותר מהגברים. יש לי נשים בתכנון חומרה, בתוכנה, ב DFT וב- Verification והן מצוינות. כיום 15-20% מהמהנדסים שלנו הן נשים אבל זה כואב לי שאין יותר.
האם אפשר לשנות את המצב? כלומר לדאוג שיותר נשים ילמדו אלקטרוניקה ו VLSI באקדמיה?
אני בהחלט מאמינה שזה אפשרי. זה אמנם קשה יותר לנשים לעבוד במקצוע הזה כי בדרך כלל הדאגה וגידול הילדים נופלת בעיקר על הנשים אבל זה אפשרי. אמרתי שהנשים יותר טובות מהגברים כי כדי לנהל בית ולהצליח במקביל בעבודה הן צריכות להיות ממושמעות ומסודרות. רק כך אפשר להצליח בכל משימות היום יום. אני מאמינה שאפשר גם לעשות שינוי חשיבתי בקרב צעירי הדור הבא כמו שכבר היום יש יותר נשים מגברים שנרשמים ללימודי הרפואה, כך אפשר לעשות גם בתחום השבבים!
