כך מציע ד"ר דן אופיר מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת אריאל. במאמר זה פרי עטו מתאר ד"ר אופיר את המהפכה והשינויים בסביבת העבודה בעקבות המגיפה וטוען כי בהתאם לאמרה: "הכורח הוא אבי כל המצאה" כך קרה גם בתקופת הקורונה.
אנחנו חיים בתקופה מלאת תהפוכות. בימינו אלה עוברת אוכלוסיית העולם משבר – לכאורה נסיגה בריאותית. קיים חשש למגפות דומות לאלו של ימי קדם כמו "אבעבועות שחורות", "מלריה" "שחפת". התגברנו על מחלות אלו בעזרת חיסונים (Pasteur) ואנטיביוטיקה (Fleming).
כיום, עוצרת האנושות את נשימתה (תרתי משמע) – ווירוס קטלני מאיים, ומה הם אמצעי המיגון?! – אמצעי פשוט ויעיל: "הבדידות". החשש הרפואי נותן את אותותיו בהיבט הכלכלי. חלק גדול מהאוכלוסייה מאבד את מקום עבודתו – מקור פרנסתו,
וכאן התפנית בעלילה.
היפוך מגמה – מעבר מהעיר לכפר
חלק אחר באוכלוסייה "נאלץ" "לעבוד מהבית". עובדה זו גורמת למהפך תרבותי. ניזכר במהפכה התעשייתית שהחלה עם המצאת מנוע הקיטור – (Watt). להמצאה זו היו השלכות הבאות: נהירת האוכלוסייה מהכפר אל העיר, מקצועות התושבים התחלפו – מאוכלוסייה אגררית, עברה החברה ברובה לחברה מתועשת, וכיום, לדוגמא כ- 3% מאוכלוסיית ארה"ב מספקת מזון למדינה שלמה (ובארץ אפילו פחות מ-2%), ואף מיצאים מזון.
כיום, עדים אנו לתופעה חברתית חדשה: תופעת עבודה מהבית – בצד הפסקת עבודה של שאר העובדים, למעט תחומי עבודה חריגים – חיוניים. העומסים והפקקים – הם עכשיו לא ברשתות הכבישים, אלא ברשתות תקשורת.
כאן טמונה מהפכה שקטה, ובה חלק קטן של האוכלוסייה היטיב את תנאי עבודתו, וחלק גדול הרע את תנאיו, ומה הצפי לטווח הרחוק?! המצב הקיים מהווה הזדמנות להסבה ולשדרוג מקצועיים של חלק מהאוכלוסייה שיגררו שינוי חברתי מרחיק לכת, שבימים כתיקונם, לא ניתן היה לבצעו בגלל אילוצי ממשל’ התלויים ברב האוכלוסייה, ולאור שמרנות אנושית טבעית.
ניקח לדוגמא מוסדות אקדמיים – אוניברסיטאות – ההון האנושי. הסגל האקדמי עבר ברובו שינוי טכני מהרצאות פרונטאליות באולמי הרצאות לעבודה מול מסכי מחשב מהבית. לגבי מעבדות, יימצא, על סמך פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים, פתרון עתידי של עבודה מעבדתית בשלט רחוק. לעומתו, יצא הסגל המנהלי בחלקו לחל"ת.
ההון הפיסי – תשתיות: הבניינים, המחשוב, המעבדות, הכבישים הפנימיים – נשארים שוממים, חסרי שימוש.
אם כן, מול הצפי הקודר של רבבות מפוטרים, ישנו גם צפי של חסכון בבניית תשתיות: רשת כבישים, מבני ציבור, כמו בניני הוראה, מבני בנקאות – משרדים וכו' התרוקנו ויש להניח כי ינוצלו למטרות חדשו כמו למשל אכלוס.
עכשיו העת, לסוציולוגים להיכנס לקרקע בתולית ולתת את הדעת לתהליך שינוי חברתי שעוברת החברה האנושית ולפתח מודלים התנהגותיים עתידיים תואמים את המציאות החדשה המתהווה. אחת השאלות, לאור היווצרות כיסי אבטלה גדולים, מה תהיה תרבות הפנאי – הבידור,
בנראה, לרשתות תקשורת יהיה תפקיד נכבד לייצב את תרבות הפנאי, נקודות קצה (end points) ימצאו בידי האוכלוסייה כולה, בביתה, ולא בריכוזי בידור. מפגשי video conference יחליפו מפגשים חברתיים פרונטאליים – אישיים.
יש יסוד להניח שכוון נדידת האוכלוסייה יהיה כוון מנוגד לזה שהיה בימי המהפכה התעשייתית – הפעם, התנועה תהיה מהעיר לכפר.
יש לחשוב על שם כולל לתהליכים החברתיים המתרחשים לנגד עינינו. ההצעות הן: "המהפכה התקשורתית בחסות מגפת ה-'קורונה' " , או שם אחר: "יהי 'הקורונה' (כתר) ל-'קורונה' (הווירוס)". הווירוס מקבל כאן הכרה, מקום מכובד במהפכה, לאות היותו קטליזטור – זרז תהליכים טכנולוגיים-חברתיים – כואבים, עם תקווה לשגשוג עתידי ברמת חיים, אף, גבוהה יותר, מזו שהייתה טרום הופעתו של ווירוס "הקורונה".
המושגים, שנראו פעם, כביטויים ערטילאיים – תיאורטיים, כמו "למידה מרחוק" (e-learning), "מסחר אלקטרוני", telemedicine, video-conference, שהיו עד עכשיו שגור בפיהן של קבוצות חברתיות מסוימות ובהיקפים מצמצומים – מקבלים משנה תוקף בימנו אלה.
נאלץ להתרגל לדפוסי חיים חדשים, ובחלוף הזרז – "הקורונה" – לא נרצה לחזור להרגלים הישנים, שייראו בעינינו ארכאיים.
