על מנת להתמודד בתחרות העולמית, אינדונזיה תידרש להשקעות מסיביות בפיתוח מתקנים מתקדמים כמו מפעלי ייצור (Fabs) ומרכזי מחקר ופיתוח. בנוסף, יש צורך ביצירת סביבה שמעודדת השקעות חיצוניות ושיתופי פעולה בינלאומיים. גם אם אינדונזיה תצליח למשוך השקעות כאלו, היא עלולה למצוא עצמה עם חברות בקנה מידה קטן שמתקשות להתמודד עם היתרון של המתחרות המבוססות בתחום
בשאיפה להפוך לשחקן מרכזי בתעשיית השבבים העולמית, אינדונזיה הכריזה על תוכנית שאפתנית לבניית אקו-סיסטם מקומי לייצור מוליכים למחצה. מהלך זה הוא חלק מ-"חזון אינדונזיה 2045", שמטרתו להוביל את המדינה לקדמה טכנולוגית וכלכלית. אך למרות היתרונות הטבעיים של המדינה, הדרך להצלחה בתעשייה זו אינה פשוטה, והיא צפויה להתמודד עם אתגרים משמעותיים מצד מדינות שכנות ומעצמות טכנולוגיות מבוססות.
מוליכים למחצה, הידועים גם כשבבים, הם חלק בלתי נפרד מהטכנולוגיות המתקדמות של המאה ה-21, כמו בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי ואינטרנט הדברים (IoT). השבבים הפכו לנכס אסטרטגי במאבק גיאופוליטי חדש, שבו מדינות שואפות לשלוט בייצור שלהם כדי לשמור על עצמאותן הטכנולוגית והביטחונית. התחרות העזה בין מדינות בתחום זה מסכנת את שרשרת האספקה הגלובלית, כאשר כל מדינה מנסה להבטיח את מקומה בשרשרת ייצור השבבים.
באינדונזיה, שר הכלכלה המתאם, איירלנגה הרטנטו, הודיע במאי האחרון על תחילת הצעדים לבניית אקו-סיסטם למוליכים למחצה. עם זאת, התחרות הקשה והדרישות ההשקעתיות הגבוהות מציבות אתגר משמעותי בפני המדינה. תעשיית השבבים העולמית נשלטת על ידי מספר מדינות מפתח, כמו טאיוואן ודרום קוריאה שמובילות בייצור, ארצות הברית שמצטיינת בעיצוב, והולנד ששולטת בשוק מכונות הליתוגרפיה המתקדמות.
על מנת להתמודד בתחרות העולמית, אינדונזיה תידרש להשקעות מסיביות בפיתוח מתקנים מתקדמים כמו מפעלי ייצור (Fabs) ומרכזי מחקר ופיתוח. בנוסף, יש צורך ביצירת סביבה שמעודדת השקעות חיצוניות ושיתופי פעולה בינלאומיים. גם אם אינדונזיה תצליח למשוך השקעות כאלו, היא עלולה למצוא עצמה עם חברות בקנה מידה קטן שמתקשות להתמודד עם היתרון של המתחרות המבוססות בתחום.
לאינדונזיה יתרון משמעותי בכך שהיא עשירה בחומרי גלם קריטיים כמו חול סיליקה, המשמש לייצור פרוסות סיליקון – מרכיב מרכזי בשבבים. נוסף לכך, המדינה מובילה בייצור גלובלי של בדיל וניקל, שמשמשים בתהליכי הרכבה ואריזה של מכשירים אלקטרוניים. בכך, אינדונזיה עשויה להפוך לנקודת חנק חשובה בשרשרת האספקה הגלובלית של חומרי גלם לתעשיית המוליכים למחצה.
על אף היתרונות הללו, אינדונזיה תידרש גם להתמודד עם פערים בכוח האדם ההנדסי שלה. לפי נתונים מהשנה שעברה, יחס המהנדסים באינדונזיה נמוך משמעותית בהשוואה למלזיה ווייטנאם, מה שמחייב השקעה אסטרטגית בחינוך והכשרת כוח אדם טכנולוגי כדי לשפר את האטרקטיביות של המדינה כיעד להשקעות.
לבסוף, שיפור הבירוקרטיה ופישוט הרגולציות הן תנאים הכרחיים למשיכת השקעות משמעותיות מתעשיית השבבים העולמית. המאמצים שנעשו עד כה באמצעות חוק האומניבוס לא הביאו לתוצאה הרצויה במלואה, והממשלה החדשה שתיכנס לתפקידה באוקטובר תידרש להתמודד עם האתגר של יצירת אקלים השקעות שקוף ומזמין יותר.
בזמן שתעשיית השבבים ממשיכה להיות זירה מרכזית במאבק הגיאופוליטי הגלובלי, אינדונזיה שואפת למצוא את מקומה כמרכז ייצור חשוב. השאלה הגדולה היא האם תצליח להתמודד עם האתגרים הגדולים ולממש את הפוטנציאל העצום שלה.
