החוק החדש, שאושר במסגרת התקציב, מחליף חלק מיתרון המס הישן במנגנון זיכוי ומענקים המותאם לעידן מס המינימום הגלובלי, עם עדיפות ברורה לחברות גדולות, לפעילות מו״פ רחבת היקף ולפריפריה
מליאת הכנסת אישרה הלילה את תקציב המדינה ל־2026, ובכך השלימה גם את אישור חוק ההסדרים והפרקים הנלווים אליו. אחד הסעיפים המשמעותיים ביותר מבחינת תעשיית ההייטק הוא החוק לעידוד ותמרוץ של מחקר ופיתוח, שנועד לעגן מערך חדש של תמריצי מס לחברות המבצעות פעילות מו״פ בישראל. האישור הסופי הגיע לאחר שוועדת הכספים קידמה את הפרק במהלך מרץ, כחלק מהתוכנית הכלכלית לשנת התקציב 2026.
אין מדובר רק בעוד סעיף תקציבי. זהו ניסיון ממשלתי מובהק להתמודד עם אחת הבעיות המרכזיות של ישראל בעידן החדש: כיצד לשמור כאן מרכזי פיתוח, מהנדסים, תקציבי חדשנות ושרשראות ערך טכנולוגיות, כאשר העולם עובר למשטר מס גלובלי קשיח יותר. המהלך נועד לשמר את האטרקטיביות של ישראל להשקעות ולפעילות עסקית של חברות הייטק בעלות תרומה משמעותית לכלכלה, על רקע כללי Pillar 2 של ה־OECD, המחילים מס חברות גלובלי מינימלי של 15%.
במילים פשוטות, ישראל מבינה שהנוסחה הישנה של שיעורי מס מועדפים לבדם כבר פחות אפקטיבית. כאשר מדינות רבות מתחרות על אותם מרכזי פיתוח בתחומי שבבים, מערכות תקשורת, תוכנה ארגונית, בינה מלאכותית וציוד רפואי, צריך להציע לחברות סיבה חדשה להשאיר כאן פעילות. החוק החדש עושה זאת באמצעות זיכוי מס על הוצאות מחקר ופיתוח, ובמקרים מסוימים אף מנגנון החזר שמאפשר להפוך את ההטבה למענק אם לא נוצלה בתוך ארבע שנים.
המסר החשוב ביותר לתעשייה הוא שהחוק הזה מכוון בעיקר לחברות גדולות ובשלות, ולא לסטארט־אפים קטנים. לפי עיקרי החוק שפורסמו, כדי להיחשב קבוצה זכאית נדרש, בין היתר, היקף הכנסות של לפחות 100 מיליון שקל בישראל ממפעל מועדף או ממפעל טכנולוגי מועדף, שיעור של לפחות 55% מהכנסות החברות הישראליות בקבוצה ממקורות כאלה, וכן העסקה של 200 עובדים במשרה מלאה בישראל, או מסלול חלופי של 150 עובדים בשנה הנבחנת וממוצע תלת־שנתי של 200 עובדים. לכן, הנהנות הטבעיות מהחוק צפויות להיות בעיקר קבוצות רב־לאומיות גדולות וחברות ישראליות גדולות עם נוכחות תפעולית ממשית, ולא חברות צעירות בשלבי צמיחה מוקדמים.
גם מבנה ההטבה מספר את הסיפור. מפעל מו״פ מיוחד או מפעל תעשייתי באזור פיתוח א' יהיה זכאי לזיכוי של 25% מהוצאות המו״פ המזכות עד תקרה של 1.05 מיליארד שקל, ו־30% מעבר לתקרה. לעומת זאת, מפעל מו״פ רגיל יקבל זיכוי נמוך בהרבה של 3% עד התקרה ו־4% מעבר לה. המשמעות עבור תעשיית השבבים, האלקטרוניקה והייצור המתקדם ברורה: המדינה מאותתת שהיא רוצה לא רק מהנדסי תוכנה במרכז הארץ, אלא גם פעילות ייצור, אינטגרציה, תהליכי פיתוח חומרה ונוכחות תעשייתית באזורים מועדפים.
עוד נקודה בעלת חשיבות גבוהה לחברות טכנולוגיה היא הגדרת ההוצאות המזכות. החוק כולל שכר לעובדי מו״פ, פחת על נכסים יצרניים המשמשים למחקר ופיתוח, ציוד וחומרים מתכלים, וחלק מהתשלומים לקבלני משנה בישראל ובחו״ל בתנאים מסוימים. לחברות הפועלות בתחומי סיליקון, פוטוניקה, מערכות RF, ציוד בדיקה, מערכות הספק, רכב חכם ותשתיות תקשורת, זהו סעיף משמעותי, משום שהוא מחיל את התמריץ לא רק על רעיונות, אלא גם על הוצאות ממשיות של פיתוח הנדסי ותפעולי. ההטבות יחולו על הוצאות מו״פ שהתהוו החל משנת המס 2026.
קרין מאיר רובינשטין, מנכ״לית ונשיאת האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות (IATI), בירכה על אישור החוק, ואמרה כי מדובר ביום חשוב ומשמעותי עבור תעשיית ההייטק בישראל. לדבריה, החוק מספק מערך תמריצי מס שנועד לשמור על האטרקטיביות של ישראל להשקעות ולפעילות מחקר ופיתוח, במיוחד בעולם שבו מדינות רבות מתחרות על מרכזי פיתוח, השקעות ופעילות טכנולוגית. הדברים הללו משקפים היטב את עמדת התעשייה, ובמיוחד את עמדת החברות הרב־לאומיות, שראו בחוק הזה מבחן ליכולתה של ישראל להישאר יעד אטרקטיבי לפעילות חדשנית רחבת היקף.
חוק תמריצי המו״פ החדש אינו עוד תיקון טכני לפקודת המס. זהו מהלך אסטרטגי שנועד לשכנע חברות גלובליות שישראל עדיין כדאית כבסיס למחקר, לפיתוח ולעתים גם לייצור מתקדם, למרות עליית אי־הוודאות הגיאופוליטית ולמרות כללי המס החדשים בעולם. המבחן האמיתי יגיע עכשיו: בתקנות, ביישום מול רשות החדשנות ורשות המסים, ובשאלה האם החברות אכן יגדילו בעקבותיו פעילות, גיוסי מהנדסים והשקעות הון בישראל.
