מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות קרא בפורום מנכ"לי הייטק הידוע בשמו הסיליקון קלאב למנהלי חברות, יזמים וקרנות הון סיכון להתגייס לפיתוח כלים שיזהו הסתה, יסייעו לקהילות יהודיות ויחברו בין צרכים בשטח לבין היכולות של התעשייה הישראלית
המאבק העולמי באנטישמיות מתנהל כיום בזירה שבה לישראל ולארגונים היהודיים אין יתרון מספרי או תקציבי. לכן, לדעת סשה רויטמן, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות — Combat Antisemitism Movement, או CAM — עליהם לחפש את היתרון במקום שבו ישראל כבר הוכיחה את עצמה: טכנולוגיה, חדשנות ויכולת לפתח פתרונות במהירות.
רויטמן הציג את תפיסתו בהרצאה שנשא במפגש פורום מנכ"לי ההייטק הידוע בשמו ה-Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון ANU שבאוניברסיטת תל אביב. המפגש אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.
לדבריו, האנטישמיות אינה עוד תופעה המוגבלת להתבטאויות שוליים ברשתות החברתיות. היא מתבטאת באלפי תקריות פיזיות, בפגיעה בביטחונן של קהילות יהודיות ובהסתרת הזהות היהודית מצד אנשים החוששים להפוך למטרה.
רויטמן אמר כי בשנה האחרונה תועדו יותר מ־6,800 אירועים פיזיים בעלי אופי אנטישמי ברחבי העולם. הוא ציין כי באירועים הללו נהרגו יותר מ־40 בני אדם, אם כוללים גם אירועי טרור שהתרחשו בישראל. לדבריו, כ־80% ממקרי האלימות שנבדקו היו קשורים לאידיאולוגיה איסלאמיסטית. הנתונים והסיווגים הוצגו בהרצאה מטעם CAM.
יהודים מסתירים את זהותם
המצב בארצות הברית עמד במרכז חלק מההרצאה. לפי הנתונים שהציג רויטמן, 57% מהיהודים האמריקנים דיווחו כי חוו אנטישמיות, 58% אמרו שהם חשים בטוחים פחות בארצות הברית ו־38% מסתירים לעיתים את זהותם היהודית מחשש לפגיעה.
במקביל, לדבריו, נחלש הקשר בין חלקים מיהדות ארצות הברית לבין ישראל. בעוד שבשנות השמונים שיעור גבוה מאוד של יהודים אמריקנים דיווחו על קשר הדוק לישראל, כיום מדובר, על פי הנתונים שהציג, בכ־60%.
רויטמן טען כי אי אפשר עוד להפריד באופן מלא בין אנטישמיות לבין אנטי־ציונות קיצונית. לדבריו, כ־75% מהתקריות האנטישמיות כיום כוללות מרכיבים אנטי־ציוניים, ובכללם קריאות לשלילת עצם קיומה של מדינת ישראל.
עם זאת, עצם הביקורת על ישראל אינה בהכרח אנטישמית. ההבחנה, כפי שהציג אותה, נמצאת בין ביקורת על מדיניות מסוימת לבין דה־לגיטימציה של המדינה, הפעלת אמות מידה שונות כלפיה או קריאות לפגיעה בישראלים וביהודים.
מארגון קטן לפעילות בתשע זירות בעולם
רויטמן סיפר כי דרכו אל המאבק באנטישמיות החלה בשירותו בדובר צה"ל, שם היה מעורב בהקמת המערך הדיגיטלי הבינלאומי. לאחר מכן עבד בקונגרס היהודי העולמי בניו יורק, ובהמשך הצטרף להקמת CAM.
לדבריו, הארגון החל את פעילותו עם תקציב שנתי של כ־200 אלף דולר, והתרחב לארגון בעל תקציב שנתי של כ־11 מיליון דולר. הוא פועל כיום בתשע זירות גיאוגרפיות, ובהן צפון אמריקה, אמריקה הלטינית, אירופה, אוסטרליה, הבלקן ומרכז אסיה, בעוד שהמטה שלו נמצא בישראל.
האסטרטגיה של הארגון מבוססת על עבודה במספר רמות שלטון במקביל. CAM פועל מול ממשלות לאומיות, ממשלות של מדינות ומחוזות ומול ראשי ערים ורשויות מקומיות.
רויטמן אמר כי הארגון מקיים קשרים עם אלפי ערים ברחבי העולם. העבודה המקומית נועדה לא רק לפרסם הצהרות נגד אנטישמיות, אלא גם לשפר את היכולת של משטרות, מערכות חינוך ורשויות ציבוריות לזהות הקצנה לפני שהיא הופכת לאלימות.
לצד פעילות מול מקבלי החלטות, הארגון עוסק במחקר, תקשורת, פעילות ברשתות החברתיות ושיתופי פעולה עם משפיענים. המטרה היא ליצור רצף בין איסוף מידע, שינוי מדיניות והגעה לקהלים רחבים.
אי אפשר להתחרות בתקציבי התעמולה
לדברי רויטמן, אחד הקשיים המרכזיים הוא הפער במשאבים. מדינות וגופים המקדמים תעמולה אנטי־ישראלית משקיעים בכך סכומים גדולים בהרבה מאלה העומדים לרשות ארגונים יהודיים.
הוא הזכיר במיוחד את קטאר כדוגמה למדינה המשקיעה מיליארדי דולרים בבניית השפעה בזירות פוליטיות, תקשורתיות ואקדמיות. מול השקעות כאלה, לדבריו, ארגונים יהודיים אינם יכולים להסתפק בהגדלת תקציבי ההסברה או בהעסקת אנשים נוספים שיענו לכל פרסום עוין.
גם מבחינה דמוגרפית אין ליהודים יכולת להתחרות בהיקף הקהלים והפעילים שמולם הם ניצבים. מכאן נגזרת המסקנה שלו: כפי שישראל אינה יכולה לבסס את ביטחונה על יתרון מספרי, גם המאבק באנטישמיות חייב להתבסס על יתרון איכותי וטכנולוגי.
"הניצחון יושג באמצעות המוח", אמר רויטמן, וקרא להעביר חלק מן היכולות שפיתחה ישראל לצורכי ביטחון, מודיעין וסייבר אל זירת החברה האזרחית.
Tech Innovation for Jewish Safety
במרכז פנייתו למנהלי ההייטק עמדה היוזמה Tech Innovation for Jewish Safety. מטרתה ליצור פלטפורמה שתחבר בין קהילות יהודיות וארגונים הנתקלים בבעיות ממשיות לבין חברות טכנולוגיה, יזמים ומשקיעים המסוגלים לפתח עבורן פתרונות.
צרכים אפשריים כוללים זיהוי מוקדם של מסעות הסתה, ניתוח רשתות המפיצות תוכן אנטישמי, אימות מידע, ניטור איומים על מוסדות יהודיים והעברת התרעות לגורמי אכיפה. כלים אחרים יכולים לסייע בתיעוד תקריות, באיסוף ראיות ובהבנת הקשר שבין פעילות מקוונת לבין איום פיזי.
גם בינה מלאכותית עשויה למלא תפקיד מרכזי, אך היא אינה פתרון אוטומטי. מערכות צריכות להבחין בין ביקורת פוליטית, ביטוי פוגעני ואיום ממשי — משימה המחייבת הבנת הקשר, שפה, תרבות ולעיתים גם קודים המשתנים במהירות.
מבחינת רויטמן, החיבור להייטק אינו נועד להפוך את החברות הישראליות לארגוני הסברה. הוא מבקש לבנות תשתית שבה חברות יוכלו להעמיד ידע, זמן פיתוח, גישה למוצרים או השקעה ביוזמות בעלות ערך ממשי לביטחונן של קהילות.
הקריאה שהפנה לחברי Silicon Club הייתה להתייחס לאנטישמיות גם כאל אתגר טכנולוגי. לא ניתן לפתור באמצעות תוכנה לבדה שנאה בת מאות שנים, אך אפשר להשתמש בטכנולוגיה כדי לזהות את התפתחותה מוקדם יותר, לצמצם את תפוצתה, להגן על מי שמאוימים ולספק למקבלי ההחלטות מידע טוב יותר.
מול יריבים הנהנים מיתרון תקציבי ומספרי, סיכם רויטמן, תעשיית ההייטק הישראלית יכולה להעניק למאבק באנטישמיות את המרכיב החסר כיום — יכולת פעולה בקנה מידה גדול, במהירות ובתחכום טכנולוגי.
