דב מורן הוא איש רב פעלים, מאחוריו הצלחות אדירות כמו הקמת חברת אם סיסטמס, המצאת הדיסק און קי, הבראת חברת Tower, הקמת קרן הון הסיכון Grove Ventures ופעילות ציבורית עניפה אבל בגיל 70 דב עדיין רואה את עתידו לפניו ומאמין שטרם מימש לגמרי את היעוד שלו.
לאחרונה הוציא דב מורן לאור את ספרו החדש "יעדות" העוסק ביעוד של כל אחת ואחד מאתנו. לאחר שקראתי את הספר והתרשמתי ממנו מאד נפגשתי עם דב כדי לדבר על הפנים הפחות מוכרות שלו המתגלות במלא תפארתן לכל מי שקורא את הספר המרתק. דב כתב את הספר עוד לפני ה7 באוקטובר 2023 אך רק לאחרונה החליט להוציאו לאור! לפניכם שיחה פתוחה עם אחד היזמים הישראלים המצליחים ביותר בה דיברנו על אמונה, מוזיקה, משפחה ומימוש עצמי. הכל בלי (כמעט) לדבר על שבבים ועסקים.
בא נתחיל מהתחלה? איפה נולדת וגדלת?
נולדתי ברמת גן למשפחה מסורתית ממעמד הביניים. ההורים שלי היו ניצולי שואה שהגיעו לארץ לאחר קום המדינה בשנת 1950. גם סבא שלי הגיע איתם אחרי שאשתו וששה משבעת ילדיו נרצחו בשואה. בילדותי חלקתי חדר עם סבא שלי שהיה אדם דתי והוא זה שבגללו גם אני ומאוחר יותר גם אבי הלכנו עם כיסוי ראש.
האם העובדה שגרת בחדר אחד עם סבא הפריעה לך?
נהפוך הוא, סבא שלי השפיע עלי מאד והוא זה שבזכותו הפכתי ליזם.
קראתי בספר על אהבתך הגדולה למוזיקה. איך זה התחיל?
"מוזיקה זה גן עדן עלי אדמות. כבר בילדותי נהגתי לבלות הרבה בשמיעת החיפושיות וכל הלהקות המפורסמות של אותם ימים. בגיל 17 קנו לי טייפ סניו שאיפשר לי להקליט את השירים שאהבתי ובגיל 18 חברה של הורי הביאה לנו פטיפון מארה"ב. כששירתתי בממר"ם הייתי נוהג כל יום בהפסקת הצהריים להשמיע ב"פול ווליום" תקליטים של פינק פלויד ולהקות אהובות אחרות".
האם ניגנת על כלי כלשהו?
שמע סיפור: כשהייתי מנכ"ל מודו (חברה שהוקמה ע"י מורן ב- 2007 ועסקה בפיתוח הטלפון הסלולרי המודולרי הראשון ש.ג.) החלטנו לעשות מסיבה שנתית לעובדים. באותם ימים רציתי להזמין את שלמה ארצי לארוע השנתי אך כחברה צעירה עם משאבים מוגבלים החלטנו שלא ראוי להוציא כל כך הרבה כסף על הופעה של אחד הזמרים הפופולאריים ביותר. ואז צץ במוחי רעיון. פניתי לאבי סינגולדה, הגיטריסט המוכשר של שלמה ארצי ושאלתי אותו אם יש לו להקה שהוא מנגן איתם (ללא קשר להופעותיו עם שלמה ארצי) לשמחתי הוא ענה לי שאכן יש לו להקה שכזו שלו וחברים שלו. מיד הצעתי לו שיבוא להופיע בארוע שלנו. עד אז הוא לא הופיע לבד באף ארוע מסחרי אז הוא התלבט מאוד ואחרי שחשב קצת ועם הרבה לחץ שלי הוא השיב בחיוב אבל…שבועיים לפני הארוע התקשרה אלי ורד אשתו והודיעה לי שאבי התחרט. הוא לא בנוי להופיע במרכז הבמה והוא מבקש לבטל את השתתפותו. החלטתי לא לוותר ואחרי דין ודברים סיכמתי עם אבי שיבוא וישיר שלושה שירים ואז יבחן את תגובת הקהל. אם יגיבו בחיוב ימשיך להופיע אך אם ירגיש שהקהל לא מתלהב הוא יכול להפסיק את ההופעה ועדיין לקבל את כל הכסף שהובטח לו. לשמחתי אבי הסכים.
הגיע יום ההופעה. כמובן שאחרי שלוש שירים הקהל מחא לו כפיים בהתלהבות עצומה, כפי שווידאתי שיקרה, ואבי נתן הופעה נפלאה שנמשכה שעתיים וחצי.
אז אתה הוא זה שגרם לו להתחיל להופיע ללא שלמה ארצי?
בדיוק. מאז בכל הופעה של אבי ולהקתו הוא היה פותח ואומר "אני כאן בזכות דוב מודן ההייטקיסט". (בטעות נהג סינגולדה לכנותו דב מודן ולא בשמו הנכון ש.ג.).
אבל רגע, לא ענית לי על השאלה האם ניגנת על כלי כלשהו?
אהה זה קשור לסיפור אחר. לפני שש שנים קיימנו מסיבה שנתית לכל המשקיעים שלנו בקרן Groveוהחלטנו להזמין את להקת שלווה. מישהו החברי ההנהלה שאל אם זה נכון ששלווה יופיעו ואני עניתי שלהיפך. יש לחברי הלהקה שלהם מוגבלויות, אבל לכל אחד יש את המוגבלויות שלו ודווקא הייתי שמח שהם יופיעו ואני איתם (גם לי יש כמה וכמה מוגבלויות). דברו עם מנהל הלהקה והוא ביקש לפגוש אותי. הוא שאל אותי "על איזה כלי אתה מנגן?" עניתי לו: "כלום. מעולם לא ניגנתי על אף כלי אבל אני אוהב לתופף על ההגה כשאני נוסע ושומע מוזיקה". ואז הוא ביקש לבחון את חוש הקצב שלי ע"י תיפוף חופשי בכף היד. עברתי את המבחן בהצלחה. התחלתי במה שנתנו לי: דרבוקה. משם לבונגוס ומהבונגוס לקונגס.
אחרי ההופעה עם שלווה התחלתי ללמד תופים אצל מורה בצורה מסודרת (והאמת: המורה היה נורא כי הוא לימד תופים וקונגס מול תופים זה כמעט הכל הפוך) וגם מצאתי חבורת נגנים להתאמן איתה. שש שנים שאנחנו מנגנים ביחד. כל שבוע אנחנו נפגשים לנגן ביחד ומדי פעם יש לנו גם הופעה. בחזרות רבים, כועסים, מגבשים את השירים ביחד כשכל אחד מושך לכיוון שלו. בסוף מתחבקים ויוצאת יופי של מוזיקה, במיוחד בזכות מנהל הלהקה, עמית שקד.
סגירת המעגל היפה ביותר היתה כשאבי סינגולדה הזמין אותי לנגן על תופי קונגס בהופעה שלו.
הזכרת קודם את הילדות שלך ואת היותך חובש כיפה מה גרם לך לזנוח את הדת?
כפי שציינתי גדלתי בבית בו סבא היה דתי-לייט ואבא לא. סבא היה הולך לבית הכנסת בשבת אבל העלייה התלולה ברחוב לאן ברמת גן הקשתה עליו כך שאני לויתי אותו ומטבע הדברים גם חבשתי כיפה. אבל הלכתי לבית ספר חילוני. למעשה הייתי היחיד בבית הספר שהלך עם כיפה. זו גם היתה הסיבה שאבי החל לחבוש כיפה כי כשהגיע ליום הורים בבית הספר התיכון שאלו כולם איך זה שהבן חובש כיפה והאב לא?
גם כשהתקבלתי לעתודה ולמדתי בטכניון הלכתי עם כיפה עד שהגעתי לבה"ד 1 שם נפרדתי מהכיפה. אני לא מרגיש שזנחתי את הדת גם כי לא הייתי אף פעם "דתי" אמיתי בסטייל של מה שמוגדר היום כדתי וגם כי נשארתי עם חיבה ליהדות ולמסורת.
למרות שנפרדת מהכיפה לפני שנים רבות, מקריאת ספרך קיבלתי את הרושם שאתה מנהל עם אלוהים דו שיח תמידי. האם אתה מאמין באלוהים?
אני לא מאמין בפתגם "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" (פתגם ידוע מהתלמוד) ואני לא מאמין בצורך בקיום מצוות שהמציאו אנשים כפרשנויות של פרשנויות של התורה. אני מאמין שאנחנו בני האדם נמצאים על כדור הארץ בשליחות. מה השליחות? גדול עלי. לא יודע. רק יודע שיש לי תפקיד להשאיר אחרי עולם קצת יותר טוב.
אם כך, אתה מאמין באלוהים!
אני לא פוסל אבל גם לא אומר בוודאות שיש אלוהים. אני לא יודע.
אני כן משוכנע שיש לנו יעוד. מכאן גם נגזר שם הספר שלי: יעדות.
דב מורן: יש לי שורה ארוכה של יעדים שעדיין לא השגתי. עטיפת הספר "יעדות"
ואתה דב, האם השגת את היעוד שלך?
עשיתי הרבה דברים בחיי אבל אני רוצה לעשות עוד הרבה. ויעדות זה לחיות את חייך בתחושה של חתירה להשיג את יעדך ואין לזה סוף עד שאתה עוזב את העולם הזה.
מה זאת אומרת?
יש לי שורה ארוכה של יעדים שעדיין לא השגתי. כמו למשל:
- ספר ילדים בשם "סבאלמה" שסיימתי לכתוב אבל טרם פרסמתי
- שנגייס את קרן Grove 4
- שמיזם קיבוץ ההייטק שיזמתי יצליח (מיזם להקמת גרעיני התיישבות ועבודה להייטקיסטים באיזורי הנגב המערבי והגליל שנפגעו מהמלחמה.(
- שאכתוב את הספר הנוסף שאני כותב אותו בשם יזמות יהודית
- שאקים את חברת השבבים עליה אני עובד בימים אלה – חברה שיכולה להיות המהפכה בהא הידיעה של תעשיית הסמי והדרך בה יתכננו צ'יפים בעתיד.
- שהחברות שאני מלווה אותן יצליחו – יש לי 12 כאלה בגרוב.
- שהילדים שלי והנכדים שלי יגדלו ויהיו אנשים טובים וייעודים.
- להמשיך לעזור ליזמים.
- ועוד הרבה.
ובכל זאת, יש דברים שכבר עשית ואתה גאה בהם?
- עיסקית – אני גאה מאד בשינוי המשמעותי שעשינו בחברת Tower Semiconductor בה הובלתי כיו"ר הדירקטוריון של החברה מהפך עצום.
- אני גאה ביחסי האנוש שהצלחתי ליצור בחברות שניהלתי. אהבתי ואני עדיין אוהב את האנשים שעבדתי איתם. אני מאמין שחלקם גם אוהב אותי.
- אני גם גאה בקשר האישי ובעזרה האישית שהגשתי לאנשים רבים ובכך שהשפעתי על הצלחתם ועתידם.
- אני גם מקווה שאהיה גאה בעתיד במה שאנחנו עושים בגרוב.
מפתיע אותי מאד שאתה לא מזכיר את ההצלחה הגדולה ביותר שלך. חברת M Systems!
מבחינתי המכירה של M Systems הייתה כשלון. לא מיצינו את מה שאפשר היה לעשות עם החברה הזו. עם הפוטנציאל של מוצרי החברה הזו יכולנו להיות חברה גדולה, עשירה ומשפיעה הרבה יותר. הייתה שם חדשנות מטורפת שבאה לידי ביטוי בדיסק-און-קי אבל הרבה דברים אחרים, חלקם יושם וחלקם לא הספקנו, שעשו אימפקט גדול על העולם.
יכולתי להמשיך ולשוחח עם דב עוד שעות ארוכות .כל רגע איתו היה מסע אינטלקטואלי מרתק, מלא השראה ותובנות. אך לאחר שלוש שעות של שיחה צפופה, עמוקה ומעשירה, הזמן אזל ודב נאלץ להמשיך לעיסוקיו האחרים. למרות היכרותנו רבת השנים, זכיתי הפעם להצצה חדשה ומרגשת לעומק אישיותו יוצאת הדופן, לשמוע על פעילותו הענפה, על חזונו פורץ הדרך, ועל רשימת החלומות והיוזמות שהוא כבר מתכנן להפוך למציאות.
דב הוא לא רק דמות מרכזית בהייטק הישראלי. הוא כוח מניע, מעצב מגמות, ומקור השראה לדורות של יזמים. אין לי ספק שתרומתו העצומה לתעשייה מצדיקה את פרס ישראל ובמישור האישי, אני רואה בו את התגלמות היזם הישראלי האולטימטיבי, כזה שמחבר בין חדשנות, ערכים, ותשוקה אמיתית לשנות את העולם.
