ורטהייזר אומר כי המודל שבחרה החברה, מכירת IP בתחומים ספציפיים הוא מודל שמייצר רווחיות משמעותית. בחלק מהמקרים מדובר ברווחיות גולמית של 95%
"חברת סיוה היא אחת החברות הישראליות המצליחות בתחום הקנין הרוחני לשבבים ומתמקדת בשווקי עיבוד אותות דיגיטלים. אך עם התפתחותה המוצלחת בוחנת החברה גידולים מואצים באמצעות רכישות. כך מצאה עצמה CEVA לפני כשנה בתחרות ראש בראש עם חברת אימג'יניישן הבריטית על רכישתה של חברת ה- IP MIPS .
גדעון ורטהייזר הוא מסוג המנכ"לים הממעטים להופיע בציבור ולהתראיין אך לבקשת -Chiportal הסכים לשוחח עימנו בשולי כנס MIXiii שהתקיים בשבוע שעבר בת"א.
פתחנו בשאלה על התמודדותה של CEVA על רכישת MIPS.
"אילו היינו זוכים ב- MIPS, היינו לוקחים את המוצר של החברה לכיוון אחר לחלוטין", פתח ואמר ורטהייזר.
"הם לקחו את קוו המוצרים של MIPS לתחרות מול ARM ואנחנו רצינו להיכנס לתחום האינטרנט של הדברים (IoT) והמוצרים שלהם היו מתאימים לכך. קודם לרכישה על ידי אימג'ינישן, MIPS התמחו במכשירי אלקטרוניקה צרכנית ואילו ARM היו במובייל. את אותו מוצר היה ניתן לקחת לשני הכיוונים, והתוצאות של אימנג'ינשן מוכיחות כי היה זו היתה החלטה שגויה."
ורטהייזר אומר כי המודל שבחרה החברה, מכירת IP בתחומים ספציפיים הוא מודל שמייצר רווחיות משמעותית. בחלק מהמקרים מדובר ברווחיות גולמית של 95%. "כדי שהמודל הזה יעבוד החברה חייבת להתמחות ובכך היא יוצרת מחסומי כניסה גבוהים לא רק כנגד מתחרים אלא גם מול קבוצות פיתוח פנימיות של חברות גדולות, כדי שהללו יגיעו למסקנה שבמקום לפתח לבד ( (In House כדאי להם לרכוש מודולים מוכנים."
ככלל, ה-SOCs המתקדמים מכילים כיום כ-25-30 ליבות IP שונות ואין אף חברה בעולם שיכולה לפתח הכל בעצמה. אם עושים זאת נכון, ניתן ליצור חברה לגיטימית כמו חברת סמיקונדקטור. כולם מסתכלים על המכירות ולכאורה חברות ה-IP הן חברות קטנות יותר אבל המטרה של כל חברה היא לייצר רווחיות. חברות שירותים או Mark-up לא יכולות לייצר רווחיות של 95% כמו ב-IP. בחברות IP ניתן ליצור רווח גבוה למניה וגם להיות סקלביליים.
לאן הולך שוק ה-IP?
השוק הזה יקח כל מיני כיוונים בעתיד. תהיינה חברות סופרמרקט כמו קיידנס או סינופסיס שמוכרות גם רכיבי מדף (Commodities) כגון USB, HDMI והיתרון שלהם הוא בכמות. סוג שני של חברות הן חברות מתמחות כמונו שנותנות פתרון מלא לתחום מסוים. במקרה שלנו מדובר בתחום הראיה המלאכותית, שבבי תחנות בסיס, ושבבי תקשורת למכשירי קצה. זה פתרון משולב של חומרה ותוכנה, כאשר המעבד שלנו נבנה במיוחד לתחום הזה. זה מבדיל אותנו מחברות המשתמשות במעבד של חברות אחרות ובונות תוכנה סביבתו, תחום שהוא בעייתי מבחינת מודל הכנסות. מן הסתם יתפתחו חברות מהסגנון שלנו שמתמחות בתחום מסוים ובונות רכיבים המשתלבים ב-SOC של הלקוח כמו קופסא המבצעת תפקיד מאוד מסוים.
"הרבה חברות שרוצות להכנס לתחום ה-IP באות מעולם התוכנה. המודל של התוכנה לא עונה על צרכים כי צריך ללכת לכל OEM בנפרד וכל אחד ירצה להתאים את התוכנה לכל מיני פלטפורמות ואז החברה מוצאת את עצמה עושה שירותי התאמה אישית וזה הכי גרוע, הלקוחות מתייחסים אל התוכנה כאל משהו הניתן בחינם בעוד שעל חומרה מוכנים לשלם."
"אנחנו מצליחים כי אנחנו מוכרים את התכנון של המעבד. יש חברות שאין להם את המנוע והם נתקלים בבעיה משום שקשה ליצור מודל IP צומח שיש בו תמלוגים. בתוכנה אין תמלוגים. צריך לפזר את המשאבים לכל הפלטפורמות."
מהם היישומים החמים כיום?
בישראל צריך להתמקד בתקשורת ובהדמיה, אלו התחומים שיש בהם חסמי כניסה מאוד גבוהים – אפילו לסינים ולאמריקנים. תחום הראיה משובצת מחשב או Imaging הוא תחום שאפשר לקחת אותו להרבה מאוד ישומים החל מטלפונים חכמים דרך טבלטים, מערכות לרכב (כדוגמת המערכת של מובילאיי), מצלמות אבטחה , דרך כל תחומי התעשיה, תחומים רפואיים (זיהוי גידולים). התחום השני הוא תחום התקשורת."
מה עדיף למדינה כמו ישראל, חברות רב לאומיות או חברות סטארטאפ?
יש לנו בישראל שפע של חברות רב לאומיות שכבודן במקומן מונח. הנוכחות שלהם היא כמרכזי תכנון ואולם ההחלטות העסקיות לא בידיים של אנשי הסניף הישראלי. כמובן יש בכך יתרון כי הם מספקים נסיון למפתחים ויוצרים מאגר טלנטים. מולן נמצאות החברות הישראליות – מחברות סטארט ועד חברות בינוניות כגון DSP GROUP שהתפתחו ויכולות לגדול ואולי אף לצאת להנפקה. חברות אלה מושכות השקעות, יוצרות מקומות עבודה ומספקות במה לחדשנות – מה שקשה מאוד לעשות בחברות רב לאומיות גדולות – שם אומרים למנהלי הסניפים מה לפתח. אין לי בעיה שיהיו כאן חברות רבות כמו מרוול אבל אי אפשר לבנות תעשיה רק על זה."
אחת הטענות ששמענו לאחרונה היא שקרנות הון הסיכון לא משקיעות בחברות בתחום השבבים כי נדרשים סכומים של 100- 50 מיליון דולר לחברה.
ורטהייזר: "היום אפשר להקים חברות גם ב- 20 $ מיליון. אפשר לעשות זאת אם לא בונים את המערכת בטכנולוגיה הכי חדישה, שהרי מתי הולכים ל-28 ננומטר? כשבונים SOC שהוא אינטגרציה של הרבה דברים אבל אם בונים רכיב אחד, בפרט בתקן שעומד לחדור אבל החברות הגדולות עדיין לא הפנו משאבים אליו כגון G-FAST, (הדור הבא של התקשורת הנייחת אחרי ה-(VDSL מי שיהיה הראשון שיעשה זאת, יקטוף את הפירות, ורק בשלב הבא יהיה ניתן לשלב את הרכיב ביחד עם רכיבי תקשורת בתחומים אחרים כגון Wi-Fi ובלוטות' על SOC."
{loadposition content-related} |