אנחנו מאפשרים לסמנטיקה שלנו להכשיל אותנו

גרי סמית כותב על רשמיו מ-DAC 2013

שלמה גרדמן ביקש ממני לכתוב כמה מילים על 2013 DAC, אז נראה לי שכדאי שאעשה זאת. למעשה, כך התרחשו הדברים בשנה האחרונה. הייתי כל כך עסוק בביצוע מחקר שהזמן היחיד שנותר לי כדי לכתוב משהו היה כאשר מישהו ביקש ממני, וכך היה גם במקרה של הודעת התעשייה האחרונה שלי. כמה מעמיתיי באינטל ביקשו שאכתוב על דיון שהתקיים ביננו, ולכן כתבתי את "אינטל, הצעה צנועה".

גרי סמית

סביר להניח שאת כל זה תבין רק פגי אייצ'יננה (Peggy Aycinena ) . כפי שידוע לכם, אני לומד על טאואיזם קלאסי. אחד מעקרונות הפילוסופיה הטאואיסטית היא שהבלבול החל כאשר התחלנו לתת לדברים שמות – והעיקרון הזה עלה במוחי די הרבה ב-DAC2013.
ראשית, לאלה שלא נכחו בכנס; הנה תיאור קצר לאווירה באוסטין. התחושה הייתה דומה לכך שמאלצים אותך לגלוש במסלול השחור למרות שאינך ידוע כאלוף בסקי. כמו שתייה ממעיין הידע באמצעות צינור כיבוי אש. ההתרגשות הייתה עילאית.
כולנו מודעים לכך שמתודולוגיית ESL Design מתקדמת במורד ההר במהירות אל עבר System Level Design. הדבר מתרחש ברמות מורכבות שלא תיאמנה ועם מטלת עיצוב שנראית גדולה כמו גלקסיה. יצא לי לשוחח ולהקשיב לאנשים מבריקים וחכמים שמנסים להבין את הדבר הזה לפני שהוא יוצא משליטה. כל אחד מהם עובד על הצד שלו בבעיה בעוד אני רץ מסביב לקווים ומנסה לחבר את הנקודות.
אולי כדאי להציג מספר דוגמאות
שוחחתי ביום חמישי עם פרופ' סוהא חסון (Soha Hassoun) מאונב' , Tufts יו"ר DAC לשנה הבאה. אנו מנסים להפוך את ה-IP לחלק יותר אינטגראלי בכנס DAC. היא הייתה מתוסכלת מכך שנכחה בשתי מצגות IP. המסקנה בראשונה הייתה שהמפתח לשימוש ב-IP הוא לא לגעת בו. ניתן לרכוש אותו, להשתמש בו, אבל אם תגעו בו, הוא יתקלקל. ההרצאה השנייה קבעה שה-IP היחיד בו ניתן להשתמש הוא IP "ניתן לשינוי". ניתן לראות בכך שתי גישות שונות ומתחרות בשוק, אך לא כך הדבר. שני המרצים צדקו לגמרי. הם פשוט דיברו על שני דברים שונים תוך שכינו זאת IP. כפי שאמרתי, אנחנו נכשלים בגלל הסמנטיקה שלנו.
הנה דוגמה נוספת. כידוע לכם, אני משקיע זמן רב בעבודה עם הלקוחות שלי על מיצוב תחרותי. בימים אלה, אני מאוד מתקשה לשכנע את אינטל שהיא אינה מתחרה עם ARM. לאחרונה, בחנתי את ARM בניסיון להבין מה הם עושים – זאת, כפי שניתן להבין מהפיסקה הקודמת – כי ההגדרה כחברת IP היא חסרת משמעות. אז לאיזו תיבה הם מתאימים? ב-DAC הבנתי שהם אב הטיפוס לחברת המעגלים המשולבים החדשה. שמתם לב שלא אמרתי חברת מוליכים למחצה? יש לכך שלוש סיבות. ראשית, הם לא באמת מייצרים סיליקון. שנית, ייתכן שבעתיד הקרוב לא נייצר מעגלים משולבים מסיליקון או, בעצם, כל מוליך למחצה כלשהוא. הם מייצרים אחדים (1) ואפסים (0). החומר ממנו הדבר עשוי יובן על ידי מדענים בעתיד הקרוב יחסית. שלישית, אני צופה שבעתיד הקרוב הרבה מאוד ספקי מוליכים למחצה ידווחו על הכנסות משמעותיות ממכירת מעגלים משולבים ב-IP כגון ARM, ולא רק מעגלים משולבים ממשים. המשמעות היא שנצטרך למצוא שמות חדשים להרבה מאוד קטגוריות שלנו.
אז מיהי אינטל? אינטל ו-IBM הן שתי חברות המהוות כיום את הבסיס לתעשיית האלקטרוניקה. למזלנו, אינטל החליטה כעת להישאר בתפקיד זה. Bell Labs הייתה הרגל השלישית בשרפרף, אך כעת היא איננה ואנחנו מחפשים מישהו אחר שימלא את מקומה. TSMC, בעזרת IMEC, מנסה למלא את התפקיד הזה, אך עוד מוקדם לדעת אם היא יכולה לעמוד ברף. הכניסה לתפקיד הזה המחייב הרבה מאוד כסף. גם סמסונג היא מועמדת, אך אני סבור שהיא מעוניינת לחבור לאפל בקטגוריית ה-Super OEM. אני מקווה שגם סוני תוכל לתפוס שוב את מקומה בקטגוריה זו. סמסונג אינה יכולה לעשות את שני הדברים, כך שההישארות עם IBM היא ההחלטה הטובה ביותר שלה. יפן עשויה להצליח בכך אם היא תוכל לארגן קונסורציום סביב יכולות פיתוח התהליך של Fujitsu. יש לה את הטכנולוגיה לעשות זאת. האפשרות הנוספת היא סין. אני צופה שהיא תעשה זאת, אך יידרשו לה 20-30 שנים כדי לפתח את היכולת הזו.
לסיכום, אני יצאתי מ-DAC 2013 עם הצצה לעתיד. עולם האלקטרוניקה משתנה – ובמהירות. אם לא השתתפתם ב-DAC השנה, פספסתם תערוכה מרשימה. תוכלו עדיין לבקר באתר שלה ולהוריד את המצגות כדי להבין מה קורה. יחד עם זאת, אני במקומכם לא הייתי רוצה לפספס את DAC הבא. להתראות בסן פרנסיסקו ב-2014!

*הטור פורסם לראשונה בגליון 35 של מגזין TapeOut

{loadposition content-related}