מצאנו יינות ישראל בבורדו וטעמנו את יינות שאטו מארגו

מצאנו יינות ישראל בבורדו וטעמנו את יינות שאטו מארגו

מאת: ישראל פרקר
סיפרתי בפוסט הקודם על חוויותנו בטיול בדרום מערב צרפת כשביקרנו בטולוז, אלבי קארקסון ועוד ערים מתקופת ימי הביניים ואף עתיקות יותר. בהמשך הטיול הגענו למחוז בורדו המפורסם ביינותיו המשובחים והיקרים, המיוצרים במאות היקבים ששם. לאחר שינה בבירת המחוז העיר בורדו הגענו בדרך עקלקלה וצרה בין כפרי האזור לתחנתנו הראשונה, הכפר מארגו. .

מצאנו יינות ישראל בבורדו וטעמנו את יינות שאטו מארגו

מאת: ישראל פרקר

סיפרתי בפוסט הקודם על חוויותנו בטיול בדרום מערב צרפת כשביקרנו בטולוז, אלבי קארקסון ועוד ערים מתקופת ימי הביניים ואף עתיקות יותר. בהמשך הטיול הגענו למחוז בורדו המפורסם ביינותיו המשובחים והיקרים, המיוצרים במאות היקבים ששם. לאחר שינה בבירת המחוז העיר בורדו הגענו בדרך עקלקלה וצרה בין כפרי האזור לתחנתנו הראשונה, הכפר מארגו. שם בקצה הכפר בפנייה ימינה הובילה הדרך הצרה לאחוזת יקב שאטו מארגו המפורסם ביינותיו המעולים. במרכז האחוזה נמצא מבנה שאטו אמיתי – ארמון.
בכניסה ליקב ניגשה אלינו גברת מחייכת וכששמעה שאנחנו מדברים עברית היא הציגה עצמה כבעלת המקום שירשה את השאטו מאביה. קורין מונצלופולוס, בעלת השאטו  סיפרה לנו שבעלה היהודי (ממשפחת לוין) ובנם, מבקרים בישראל באותה עת, לכבוד הפסח.
האחוזה מאוכלסת מהמאה ה-12. בשנות השבעים רכש את האחוזה תאגיד המרכולים  שבראשו עמד היווני אנדרה מונצלופולוס. מונצלופולוס ובתו, קורין השקיעו בכרמים ממון רב ועבודה רבה והיטיבו את תהליך עשיית היין שהפכו להיות בין היינות המשובחים באזור. לאחר שאביה נפטר קנתה קורין מונצלופולוס  את החלק הארי של מניות האחוזה והפכה להיות בעלת המניות היחידה של שאטו מארגו.
הצטרפנו למנהל המקום, פיליפ, שבשלב ראשון הוביל אותנו לאולם המכלים לטעימת שלושת יינות היקב מבציר 2009. המכלים חלקם עשויים מנירוסטה וחלקם מעץ. בשאטו מארגו זן הענבים העיקרי המשמש לתמהיל היינות הינו קברנה סוביניון, אשר מרכיבים כ-75% מהכרמים, אחריו בא ענב המרלו שמרכיב כ-20%, וקברנה פראנק ופטיט ורדו. כ-30,000 ארגזים מיוצרים מדי שנה  במקום. גיל הגפנים הממוצע הנבצרות לצורך הכנת יין שאטו מארגו הוא 35 שנים.
פתחנו עם טעימת היין מהסדרה השנייה של היקב – פביליון רוז' (Pavillon Rouge) .
67% קברנה סוביניון, 29% מרלו 4% פטיט ורדו.
הצבע בורדו כהה, טאנינים בשלים ומעט עפיצים אך רכים, משיים. יודעי דבר אומרים שבעוד 7-10 שנים יגיע לטיבו האמיתי.
לכוס נמזג היין מהסדרה הראשונה של היקב – שאטו מארגו, שהוא בדירוג פרימייר קרו. כדי לטעום יין זה אנשים נוסעים אלפי ק"מ. (וגם אני). 87% קברנה סוביניון, 9% מרלו, 2% פטיט וורדו, 2% קברנה פרנק. "אגרוף ברזל בכפפת משי", אמר לנו המארח. "שנה מיוחדת הייתה לנו ב2009 , עם טאנינים קצת בולטים אבל רכים"  למען האמת העפיצות הייתה קצת גבוהה אך היא תתרכך ואז היין יתאים באמת ללגימה מהנה ומושלמת. הצבע אדום כהה, נוטה לשחור. סטיבן ספורייר דירג יין זה  ב"דקנטר" כטוב ביותר שטעם השנה במחוז מרגו. "יין קסום עם איכות טהורה של משיות קשמיר על החיך. הביטוי המושלם ביותר שניתן להעלות על הדעת של הכרמים במארגו. שתו בשנים  2016-40 ." כן, כן בעוד 20-30 שנה היין יהיה בשיאו.

סיימנו בלבן פביליון בלאן (Pavillon Blanc) – 100% סוביניון בלאן,13.8% אלכוהול. חמצמץ, פריך, ושונה מאוד בארומות ובטעם מהסובניונים הישראלים המוכרים. מארחי החליט להטעימו דווקא בסוף, אחרי האדומים בניגוד למקובל בכוונה, בכדי להדגיש את ייחודו.
מהטעימה עברנו לאולם בו מייצר חבתן מיוחד 30% מחביות העץ של היקב. מעניין ומיוחד.  במרתף החביות הראשון מתיישנים יינות 2009 במאות חביות. במרתף החביות השני, הנמוך יותר, פגשנו במאות חביות עם יינות 2008. לאחר שנתיים של שימוש החביות הריקות נמכרות. מארחנו, המנהל, סיפר לנו שלפני מספר שבועות טעם יין מבציר 1900 ו"היין היה מצויין"…
המשכנו את הסיור באחוזה ובכרמים שמסביבה כשהלב דופק בקצב מואץ מהתרגשות ובמחשבה שזה ביקור של כמעט פעם בחיים …
תחנתנו הבאה הייתה סנט אמיליון. הרומאים שתלו בה גפנים כבר במאה השנייה לספירה. סנט-אמיליון היא אחת מ-4 אזורי היין האדום הראשיים של בורדו. שם גם מצאתי את יינות ישראל. היו אלה יינות יקבי בנימינה אותם קיבל עבדו, בעל יקב, העורך מדי פעם טעימות של יינות העולם לראשי תעשיית היין שבאזור. עבדו הוא גם חבר קרוב מאוד של מספר אנשי יין מישראל.  בחדר הטעימות שלו מצאנו את הקברנה סוביניון, מרלו ובלנד אדום של בנימינה שטועמים רבים אהבו, לפי דברי עבדו.

לאחר לילה בעיר המיוחדת בורדו, המחולקת לשניים ע"י נהר רחב ממדים, התחלנו להצפין.  בבוקר ביקרנו בעיר קוניאק בה התפתחה תעשיית הקוניאק החל מהמאה ה16. קירות בתיה  מפויחים בגלל פטריות הניזונות מאדי אלכוהול ויוצרות את הכתמים השיורים. סיירנו בסמטאות הצרות וטעמנו קוניאק.
ביום הבא  המשכנו לכיוון פריז. נכנסנו שוב לעולם האגדות ההיסטורי בעמק הלואר. הרבה יינות לבנים עושים באזור זה בו מפוזרות עשרות טירות. שוב תחושה שחזרנו מאות שנים אחורה.
שנונסו, הייתה הטירה היפהפייה הראשונה בה ביקרנו. היא בנויה על קשתות מעל הנהר שר. היא נבנתה במאה ה16. סביבה גינות. בקומה העליונה אולם נשפים באורך 60 מטר ובקומה התחתונה מטבח ענק מצויד בכל כלי הבישול והאפייה שנשארו מאז. בפינת המטבח עומדת חבית יין מעץ עם ברז למזיגה. מקום מעניין ומקסים ביופיו.
טירת שאמבור, בה ביקרנו בהמשך, מדהימה בגודלה ובפרופורציות שבין שלל מגדליה. גם היא נבנתה במאה ה16. יש בה 440 חדרים, 365 חלונות ועשרות גרמי מדרגות. מבנה מקסים ומרשים.
בהמשך הדרך לפריז עצרנו במסעדת דרכים בתחנת דלק. בין בקבוקי הקולה והתה ניתן היה למצוא גם בקבוקים קטנים של יין לבן, רוזה ואדום. היין הוא חלק מחיי השגרה של הצרפתים ומלווה כל ארוחה.
את היום האחרון של הסיור הבלתי נשכח בצרפת בילינו בפריס. השתכנו במלון חביב במרכז מונפארנס.. את שעות אחרי הצהרים והערב המוקדמות בילינו במרומי הקומה האחרונה ובגג של מגדל מונפארנס בגובה 210 מטר. צפינו משם, מלמעלה בהתלהבות מרובה בכל פריס, שוב ושוב. היו רגעים שעמדנו לבד על הגג הגדול בטמפרטורה של 5 מעלות כשגשם עז שטף את כובענו ורוחות מטלטלות אותנו מצד לצד באון. רצינו לחוש את החוויה המיוחדת בכל רמ"ח אברינו כסיכום לטיול המקסים בצרפת כשאנחנו מבטיחים לעצמנו לחזור ולבקר בארץ הזאת שאלוהים ברא בשלמות בצורה מיוחדת ובלתי מובנת לנו.

ישראל פרקר www.wines-israel.co.il