היא גדלה למשפחה של אנשי חינוך בנתניה. אביה היה מורה שגידל דור של הנדסאים והנדסאיות ברשת אורט (בעברו שימש כמהנדס בפרויקט הלביא) ואמה גננת. העובדות הללו תרמו לכך שנושא החינוך היה אלמנט מרכזי בביתה אבל ההכרעה שהכי השפיעה על מהלך חייה של חן בוקאי קמינר, מנהלת פרויקטים בכירה באינטל היתה כאשר החליטה להצטרף לקבוצת הכדורסל בנות של מכבי נתניה. החלטה שאינה שגרתית לילדה צעירה ובוודאי הרבה פחות לפני כ- 30 שנה. אבל ההשתלבות בקבוצת הכדורסל היוותה עבורה נקודת מפנה קריטית. מצד אחד רצתה להראות כבר בגיל צעיר שהיא לא מפחדת לקבל החלטות די חריגות ומצד שני ההתמודדות במשחקים קשים מול יריבות חזקות בהרבה לימד אותה לא לפחד מכשלון ובנחישות להמשיך הלאה גם כשקשה וגם כאשר צריך להתגבר על מכשולים מאתגרים.
הנסיון והנחישות שרכשה במשחקי הכדורסל שימשו אותה גם בהמשך הדרך. כשרצתה להתקבל ללימודי הנדסה בטכניון גילתה כי למרות שיש לה בגרות 5 יחידות במתימטיקה, כימיה וביולוגיה היא אינה יכולה ללמד בטכניון ללא ידיעת פיזיקה וכך עצרה הכל, נעזרה במורה פרטי והשלימה את הלימודים החסרים כדי להמשיך במסלול שהיתוותה לעצמה.
חן בוקעי קמינר, היא אשה מרשימה, כבר בתחילת הראיון היה ברור שהיא הגיעה לפגישתינו עם שורת מסרים ולא תשקוט עד שתעביר את כולם בחדות, בבהירות ומעל הכל בשיא החביבות. יש בה שילוב מנצח של התמקדות במטרה, יחסי אנוש מצוינים, ו..נחישות, כבר אמרנו.
כיום היא מחלקת זמנה בין שלושה אתגרים מרכזיים. הראשון, עבודתה כמנהלת פרויקטים בכירה. בתפקידה זה היא אחראית לנצח על פתרונות האוטומציה לבדיקת השבבים של אינטל תוך עבודה בשיתוף פעולה עם לקוחות החברה. כמו כן היא מנהלת התוכנית של פתרונות ה Data Science החדשנים של אינטל המשלבים את היתרונות של לימוד מכונה בפתרונות האוטומציה של אינטל. האתגר השני בחייה הוא לדאוג למשפחתה הכוללת את בעלה וארבעת בניה. ולצד כל זה היא מוצאת זמן להוביל את פעילות קהילת הנשים באינטל.
בואי נחזור להתחלה? ספרי איפה נולדת וגדלת?
נולדתי בנתניה לאבא מהנדס מכונות שעבד בתעשיה האוירית על פרויקט הלביא ולאמא גננת. אני בת שלישית אחרי אח ואחות ובבית תמיד היתה מודעות בחשיבות החינוך וגם דחיפה קדימה ללמוד, להתקדם ולהצליח. ההצטרפות שלי לספורט לא שגרתי לבנות כמו כדורסל היתה מאד משמעותית בחיי. זה עזר לי להתמודד עם כשלונות ונתן לי המון מוטיבציה להשתדל יותר כדי להגיע למטרות שלי. כיום אני מעודדת הורים אחרים לשלוח את הילדים שלהם לספורט תחרותי כי אני מאמינה שזה יעזור לילדים שלהם כפי שזה עזר לי.
זה נשמע מאד מבטיח אבל בפועל נשים רבות נרתעות מהמסלול שעברת?
נכון, אבל חשוב להבין שגם לי היה לא קל. כשהתחלתי ללמד בטכניון היה לי קשה מאד. הגעתי לטכניון בהכרה שאני בחורה חכמה ופתאם מצאתי את עצמי לא כל כך חכמה ואפילו נכשלת. גם סטודנטיות אחרות נכשלו אבל לי היתה תמיכה חזקה מהבית. זה עזר לי להתגבר על הקשיים ואפילו להפוך למצטיינת. לא מזמן קראתי ספר בשם Grit שכתבה פסיכולוגית בשם אנג’לה דאקוורת. היא מדברת על כך שהתמדה ונחישות חשובים יותר מכשרון וזהו סוד הענין.
אז האם את חושבת שנשים פחות נחושות מגברים?
לדעתי הרבה שנים היתה הסללה של נשים לכיוון מקצועות רכים ופחות ראליים וכיום זה כבר שונה. לפני כחודש הוזמנתי לתת הרצאה בחטיבת הביניים של בי"ס בשמת במסגרת פעילות עמותת "שוות". התרגשתי מאד לגלות שיש שם בנות ששואפות להצליח לא פחות מהבנים ובנים שמאמינים שנשים הן כח חזק ושווה.
טרם דיברנו על עבודתך באינטל. אשמח אם תוכלי לספר מה את עושה כיום במסגרת תפקידך?
אני מנהלת צוות בארצות הברית ובישראל שמתמחה בפתרונות מבוססי אלגוריתמים של machine learning. כלומר אנחנו משתמשים ב- machine learning לטובת שיפור תהליכים בתוך הארגון. אני קוראת לזה "AI inside" כלומר אנחנו משתמשים בפתרונות אוטומטיים לתוך המעבדות של אינטל. וחוץ מזה אני מובילה את קהילת הנשים המכונה WIN (Women in Intel) באינטל ישראל.
אז בענין קהילת הנשים מה עוד יכול לדעתך לסייע ליותר נשים להגיע להייטק?
אחד הדברים שמאד עוזר הוא אם יש לך מודל לחיקוי. כשיש לך מישהי שאת רוצה להידמות לה אז הסיכוי שתצליחי הוא הרבה יותר גדול. פעם יצא לי לשמע את יעל ארד (הספורטאית הישראלית ראשונה שהשיגה מדליה אולימפית וכיום יו"ר הוועד האולימפי בישראל) ומצאתי בה מודל מצוין לחיקוי.
ועדיין מדוע אנחנו לא רואים מספיק נשים בהייטק?
אני חושבת שבאופן מסורתי יש פה את העניין של הסללה. נשים פחות בוחרות ללמוד הנדסת חשמל, כי זה נתפס, בצורה לא מודעת, כמקצוע פחות "נשי". אגב, אנחנו כן רואים שינוי במגמות כמו מדעי המחשב, אבל בהנדסת חשמל עדיין לא מספיק. אני חושבת שמה שצריך לעשות, וזה חלק מהפעילות שאנחנו עושים באינטל, זה שהשינוי צריך לבוא כבר מבתי הספר ומהאקדמיה. האקדמיה צריכה לתת תמריצים ומלגות לנשים שרוצות ללמוד הנדסת חשמל. וכבר בבתי הספר צריך לספר לבנות על החשיבות והדברים המדהימים שקורים היום בהנדסת חשמל. כמו שאתה יודע תחום השבבים זה העתיד שלנו. אם נסתכל היום על טסלה למשל ועל כמות השבבים בכל רכב, היא אדירה. העתיד נמצא שם.
הזכרת את פעילות קהילת הנשים באינטל שאת עומדת בראשה. ספרי לי במה בדיוק מדובר?
כאמור זו פעילות שמטרתה לסייע לעידוד נשים להצטרף להייטק אבל אנחנו פועלות לא פחות גם בתוך הארגון כדי לתמוך בנשים שכבר עובדות באינטל.
כעובדת בתפקיד ניהולי זה מאפשר לי לראות את תת הייצוג הנשי בעמדות המפתח ובעמדות ההשפעה. אני נמצאת שם, וברוב הפגישות אני האישה היחידה בחדר. מצד שני, אני מבינה מה זה מסלול פיתוח קריירה באינטל ואני יכולה לקחת איתי נשים ולהגיד להן "בואו, אני יודעת מה צריך לעשות". אני גם יכולה להגיע למנהלים בארגון ולהביא למודעות שלהם את בעיית ייצוג הנשים בחברה.
כמו כן אנחנו תומכים בנשים עצמן בכמה צורות. ראשית, כל עובדת שמרגישה צורך במנטורית אנחנו דואגות להצמיד לה מנטורית. כמו כן אנחנו מקיימות קורסים מקצועים שמטרתן לקדם ולחזק את הקשרים החברתיים של נשים. יש לנו פעילות הנקראת Lunch Club במסגרתה נשים מקיימות מעגלי שיח כדי ליצור רשת תמיכה פנים ארגונית. פעילות יחודית נוספת שלנו נקראת "מיני" ובה אנחנו דואגות לשמר את הקשר בין עובדת שיצאה לחופשת לידה לבין חברותיה לעבודה כדי לעדכן את העובדת על הנעשה בהיעדרה ולתת לה תחושה נעימה יותר שתבטיח גם חזרה חלקה לעבודה בסיום חופשתה.
לאחרונה גם השקנו תוכנית חדשה הנקראת Winerit והיא מיועדת לבנות בחטיבת הביניים והתיכון. במסגרת התוכנית אנחנו מקיימות ארבע פגישות בשנה בהן אנחנו עובדות על שיפור המסוגלות של בנות. התחלנו את התוכנית בקרית גת וזה היה אמור להמשיך לערים אחרות בהן אינטל פעילה כולל ירושלים, פתח תקווה וחיפה אך בעקבות המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר עצרנו את זה לעת עתה.
מרשים! נראה שאת פועלת רבות לסייע לנשים בתוך אינטל
חשוב לי לומר שזהו מאמץ משותף. אמנם אני מובילה את זה בישראל אבל בכל אתר של אינטל יש לנו מישהי שמרכזת את התמיכה בקהילת הנשים. חשוב לנו גם להביא לידיעת מנהלי אינטל בכל דרגי הניהול את חשיבות יצוג הנשים בחברה.
ולאן את שואפת?
אינטל הציבה לעצמה יעד שנקרא RISE, לפיו עד 2030 אנחנו רוצים להכפיל את כמות הנשים ובני המיעוטים בתפקידי מפתח והנהלה, ולהגדיל את הייצוג של נשים במשרות טכנולוגיות ל-40%. אז יש לנו עוד הרבה עבודה, אבל יש תכנית ויש יעדים ברורים, ואנחנו כבר רואים שזה משפיע. אני בונה על כך שהתלמידות שאנחנו פוגשים היום בתיכונים – הן יהיו אלה שיהוו 40% מהמובילות שלנו בעתיד.
