למכור או לא למכור? זאת השאלה

מאת: שלמה גרדמן

בסוף שנת 2009 התבשרנו על שתי מכירות משמעותיות של חברות ישראליות מתחום השבבים לחברות רב לאומיות. קופרגייט נמכרה (לאחר שכשל המו"מ עם מלאנוקס ) ליצרנית השבבים האמריקאית סיגמה דיזיין ואילו חברת דיון נטוורקס נמכרה לענקית השבבים ברודקום. מדובר בשתי מכירות מוצלחות. כלומר בשני המקרים נמכרו החברות בשווי העולה בהרבה על הסכום שהושקע בהן ובפרק זמן סביר. קופרגייט הוקמה לפני תשע שנים ונמכרה ב- 200 מליון דולר – פי 8 !!! מהכסף שהושקע בה! דיון הוקמה בשנת 2001 ונמכרה לפי שווי של 204 מליון דולר המהווה החזר של קרוב לפי ארבע על הכסף שגייסה.

למכור או לא למכור? זאת השאלה

מאת: שלמה גרדמן

בכל פעם שמתבצעת מכירה שכזו מתעוררת מחדש הדילמה בפניה ניצבים יזמי החברה ומשקיעיה. מצד אחד מכירה מסוג זה מצביעה על הצלחת המיזם, מעשירה את היזמים, משמחת את המשקיעים ובד"כ גם מבטיחה את עתיד החברה ועובדיה. אך האם מדובר רק בחדשות טובות?ממש לא. בדרך כלל כאשר לא מדובר במכירת חיסול או מכירה של "אין ברירה", המכירה יוצרת אצל היזמים ואצל המשקיעים דילמה לא פשוטה.
היזם או היזמים שהגו, הקימו,טיפחו וניהלו חברה עצמאית, תכננו וחלמו כיצד "יכבשו את העולם" עם מוצרי חברתם וההעדפה הטבעית שלהם היא להמשיך לנהל חברה עצמאית ולאפשר לה לצמוח ע"י הנפקת מניותיה לציבור והפיכתה לחברה בוגרת גדולה ורווחית.
אצל המשקיעים השיקולים הם עסקיים בלבד אך גם כאן נשאלת השאלה מדוע למכור במחיר שהוא רק פי ארבע מהכסף שהושקע בחברה כאשר נראה כי אפשר להנפיקה בשווי של פי עשר מההשקעה? משקיעים רבים טוענים כי הם פועלים לטווח הארוך וכי מטרתם היא לגדל חברות גדולות. אז מדוע לפתע מתלכדות השורות והיזמים ומשקיעיהם מחליטים על מכירת החברה?

לצד הסיכוי להמשיך לגדל חברה עצמאית קיים הסיכון של תחרות גוברת בשוק הגלובלי. כמו כן, במיוחד בתקופה של אי יציבות כלכלית החברה שכיום נמצאת במצב של גידול ופריחה היא עדיין קטנה ופגיעה יחסית לחברות הענק ויכולה להיקלע לתקופות קשות ללא יכולת לשרוד . בנוסף, יש לזכור כי דווקא חברות ישראליות שבד"כ נמצאות רחוקות משווקי היעד שלהם מתקשות לעיתים לממש את הפוטנציאל העיסקי שלהם ודווקא החבירה לחברה גדולה יכולה לסייע להם לממש את מלוא הפוטנציאל הגלום בפיתוחיהם
.
אביגדור וילנץ שהקים את חברת גלילאו הידועה הצליח להנפיק את חברתו ולשמור אותה עצמאית זמן רב אך ברבות הימים התגבשה בו ההבנה כי גלילאו לא תוכל להמשיך ולגדול אקספוננציאלית בצורה עצמאית והוא החליט למכור את החברה למרוול.

מראיונות שהתפרסמו ביומונים הכלכליים ומשיחות אישיות שקיימתי עם יזמי חברת דיון ומשקיעיה מסתבר כי הם אכן היו שותפים לדילמה זו ואף אחרי ההחלטה על המכירה היתה ליזמים צביטה גדולה בלב כאשר הבינו כי ויתרו על חלום החברה הגדולה והעצמאית. גם המשקיעים (לפחות חלקם) היו משוכנעים כי החברה יכולה היתה להנפיק מניותיה בבורסה (האמריקאית) ולהמשיך להתחרות בהצלחה בענקיות התקשורת אותן ניצחה בזכות איכות מוצריה והביאה בכך לרצונם לחשוק בה ולרוכשה.

כעת משנפלה ההחלטה והרכישה יצאה לדרכה נותר רק לקוות שתהליך המיזוג עם החברה הרוכשת יוכתר בהצלחה וברודקום תאפשר לצוות המוכשר של דיון להמשיך להוביל החברה ולהפכה לחברה מובילה בתחומה המוכרת ללקוחות בכל העולם במאות מליוני דולרים מדי שנה.

מנסיון העבר של חברות שנרכשו ע"י ברודקום ניתן לומר שברודקום למדה לתת לישראלים "לעשות מה שהם יודעים" ונקווה שכך גם יקרה עם דיון.

כאן המקום להוסיף תקווה אישית כי בשנים הבאות נראה כיצד פורחות בישראל עוד חברות שבבים רבות ולפחות חלקן ימשיכו כל הדרך להנפקה, יהפכו לחברות גדולות ועצמאיות ויתרמו תרומתן להתפתחות תעשיית השבבים הישראלית.

{loadposition content-related}