רכישה שניתן להתגאות בה
בכל פעם כשאני שומע על רכישתה של עוד חברת הייטק ישראלית, ע"י חברה בינלאומית זרה, מלווה אותי תחושת גאווה מעורבת בצביטה קלה בלב. הנה אנו מוכרים עוד פיסה של טכנולוגיה ישראלית לזרים. בסוף נובמבר החולף, כאשר פורסמה העיסקה שבמסגרתה רכשה חב' מלונקס את חברת וולטיר, תמורת 218 מיליון דולר, חשתי בעיקר גאווה. לתחושתי החיובית היו כמה סיבות. ראשית זוהי עיסקה הגיונית המחברת בין שתי חברות ישראליות, שבה האחת מספקת לשנייה את השבב המרכזי למוצריה. איחוד זה מחבר בין שתי החברות המובילות בתחום האינפיניבנד – פרוטוקול התקשורת המהירה למחשבים ושרתים ארגוניים. שתי חברות הפכו בשנתיים האחרונות למתחרות, כאשר שתיהן הציעו פתרונות ברמת המערכת, אך בתחום התוכנה, סיפקה וולטייר פתרון חכם יותר לייעול התקשורת המהירה במרכזי התקשורת הארגוניים. החיבור בין שתי החברות יחזק את הפתרון המשותף שלהן, ירחיב את השווקים הפוטנציאלים שלהן וצפוי, להעמיד את נתח השוק המשותף שלהן על 85%.
סיבה חיובית נוספת היא ציונית ומשמעותה שילוב בין טכנולוגיות ישראליות הנשארות בידיים ישראליות. הפוטנציאל העיסקי הטמון בחיבור בין החברות כמו גם המשך הפיתוח והשיווק של המוצרים המשותפים לשתיהן, ישאר בישראל ויבוצע ע"י עובדים ישראלים.
עוד סיבה למסיבה קשורה לעובדה שמזה זמן רב יש לנו סוף סוף סיכוי, לראות כאן חברה ישראלית גדולה השואפת להיות שחקנית משמעותית בשוק הקישוריות למרכזי הנתונים, ויכולה לגדול לחברה של מיליארדי דולרים. חברה כזו תצטרף למועדון האקסקלוסיבי של חברות הייטק ישראליות גדולות כמו טבע, אמדוקס, נייס וצ'קפוינט, (שמספרן היום נמוך ממספר אצבעות יד אחת), ותוסיף לתעשיית ההייטק הישראלית עוד חברה המסוגלת למכור במיליארד דולר ומעלה.
פעמים רבות שמעתי את השאלה "מדוע אין לנו נוקיה ישראלית?" או במילים אחרות, מדוע אין אנו מצליחים לבנות בישראל חברות הייטק גדולות?. התשובה טמונה במספר סיבות, ביניהן הנחיתות השיווקית של ישראל, אופיים של הישראלים המצטיינים בחדשנות, אך לא בהכרח באורך הרוח הדרוש לבנייתן של חברות גדולות, אך מעבר לאלה, קיימת בעיה אינהרנטית המובילה חברות רבות להימכר לחברות זרות בטרם עת. בעיה זו נובעת מאופן המימון של חברות ההייטק, הממומנות ברובן מכספי קרנות הון סיכון. קרנות אלה מחוייבות להחזיר למשקיעיהן את התשואה על ההשקעה בתוך 7 עד 10 שנים, ולכן יש להן אינטרס ברור למכור את החברה למרבה במחיר, ולמי שעושה זאת בזמן קצר יחסית.
ההחזר המהיר לו מצפים המשקיעים, לא אמור למנוע מכירה או איחוד בין שתי חברות ישראליות. אך כאן נכנסים לתמונה נושאי אגו ויוקרה, המובילים לעיתים להעדפה למכירה לזרים. במקרה של מלנוקס וולטיר, הבינו שני המנכ"לים כי הדבר הנכון לעשותו הוא לאחד כוחות וכעת הם יוצאים לדרך חדשה, שממנה יכולים להרוויח גם בעלי החברות וגם התעשיה כולה. נקווה כי בשנים הקרובות נראה עסקאות דומות רבות, וכי בעלי החברה המאוחדת, יטפחו את החברה כחברה ישראלית, שלא תימכר בהמשך לחברה רב לאומית גדולה. |
|
