מיקרון רשמה הכנסות שיא של 41.46 מיליארד דולר ושולי רווח גולמי של כ־85%, ולקוחותיה התחייבו ל־22 מיליארד דולר כדי להבטיח אספקה. אפל כבר העלתה את מחירי מחשבי המק והאייפדים – ואף מבקשת לרכוש זיכרונות מיצרנית סינית המצויה ברשימה השחורה של ארצות הברית
המחסור שנוצר בעקבות מרוץ הבינה המלאכותית כבר אינו מוגבל למאיצים הגרפיים של אנבידיה או לרכיבי האריזה המתקדמת. הביקוש של מרכזי הנתונים לזיכרונות רחבי פס, לזיכרונות DRAM ולכונני SSD ארגוניים מתחיל להשפיע על שוק האלקטרוניקה כולו. יצרניות הזיכרון מפנות חלק גדל והולך מכושר הייצור ללקוחות מרכזי הנתונים, המסוגלים להתחייב להזמנות גדולות ולשלם מחירים גבוהים, ואילו יצרניות המחשבים, הטלפונים ומוצרי האלקטרוניקה נותרות עם אספקה מצומצמת ויקרה יותר.
העדות הבולטת ביותר לעוצמת השינוי הגיעה השבוע ממיקרון. יצרנית הזיכרונות האמריקנית דיווחה על הכנסות של 41.46 מיליארד דולר ברבעון הפיסקלי השלישי של 2026, לעומת 23.86 מיליארד דולר ברבעון הקודם ו־9.3 מיליארד דולר ברבעון המקביל אשתקד. הרווח הנקי הסתכם ב־28.24 מיליארד דולר, ושיעור הרווח הגולמי הגיע ל־84.6% – נתון חריג מאוד עבור חברה הפועלת בשוק שנחשב במשך שנים למחזורי ותחרותי. מיקרון אף צופה הכנסות של כ־50 מיליארד דולר ברבעון הבא ושיעור רווח גולמי של כ־86%. (Micron Technology)
המספרים משקפים לא רק עלייה בכמות הזיכרונות הנמכרת, אלא בעיקר שינוי עמוק בכוח המיקוח. מיקרון חתמה על 16 הסכמי אספקה אסטרטגיים עם לקוחות מתחומי מרכזי הנתונים, האלקטרוניקה הצרכנית והרכב. הלקוחות התחייבו להעביר או לשריין כ־22 מיליארד דולר כדי להבטיח אספקה, וחלק מהחוזים כוללים פיקדונות, מחירי מינימום ומנגנון “קנה או שלם”, המחייב את הלקוח לשלם גם אם לא יממש לבסוף את מלוא ההזמנה. היקף ההכנסות העתידיות שעדיין נותרו לביצוע במסגרת ההסכמים מוערך בכ־100 מיליארד דולר. (Reuters)
הזיכרון הופך מחומר גלם לנכס אסטרטגי
במשך עשרות שנים פעל שוק הזיכרונות במחזור מוכר: עליית מחירים עודדה את היצרניות להרחיב את המפעלים, כושר הייצור החדש יצר עודפים, והמחירים קרסו. בשנת 2023, לדוגמה, רשמה מיקרון הפסד שנתי של 5.3 מיליארד דולר לאחר הירידה בביקוש למוצרי אלקטרוניקה בתום מגפת הקורונה.
הפעם מנסות מיקרון, סמסונג ו־SK Hynix לצמצם את התנודתיות באמצעות חוזים ארוכי טווח. מבחינת מפעילות מרכזי הנתונים ויצרניות מאיצי ה־AI, הזיכרון אינו עוד רכיב סחיר שאפשר להזמין ברגע האחרון מהספק הזול ביותר. הוא הפך לחלק אסטרטגי מתשתית המחשוב, וחברות מוכנות להשתתף למעשה במימון הרחבת כושר הייצור כדי להבטיח שלא יישארו ללא אספקה. מיקרון מעריכה כי תנאי השוק ההדוקים יימשכו גם מעבר לסוף 2027, משום שהקמת מפעלי ייצור חדשים דורשת שנים.
אולם מה שטוב ליצרניות הזיכרון מתחיל להכביד על לקוחות אחרים. אפל הודיעה ב־25 ביוני כי אינה יכולה עוד לספוג את העלייה המהירה בעלויות הזיכרון והאחסון, והעלתה את מחיריהם של כמה מדגמי המק והאייפד. מחירו ההתחלתי של מחשב MacBook Neo עלה מ־599 ל־699 דולר, MacBook Air עם אחסון בנפח 512 גיגה־בייט התייקר מ־1,099 ל־1,299 דולר, ומחיר MacBook Pro עם טרה־בייט אחד עלה מ־1,699 ל־1,999 דולר. מחירו של iPad Air בסיסי עלה מ־599 ל־749 דולר.
העלאות המחירים של אפל חשובות משום שהחברה נהנית בדרך כלל מכוח קנייה גדול ומהסכמי אספקה טובים יותר מאלה של מרבית מתחרותיה. אם גם היא אינה מצליחה להגן על שולי הרווח בלי לייקר את המוצרים, יצרניות מחשבים ואלקטרוניקה קטנות יותר עלולות להידרש להעלאות חדות אף יותר, לצמצום נפחי הזיכרון בדגמים הזולים או לדחיית השקת מוצרים.
המחסור הופך גם לסוגיה גיאופוליטית
הלחץ הגיע עד לוושינגטון. לפי דיווח שפורסם בסוף השבוע, אפל פועלת לקבלת אישור מהממשל האמריקני לרכוש שבבי זיכרון מ־CXMT הסינית, אף שהחברה הוגדרה בידי משרד ההגנה האמריקני כחברה הקשורה לצבא סין ונבחרה להיכלל ברשימת הישויות המוגבלות של משרד המסחר. המהלך ממחיש כיצד מחירי הזיכרון הגבוהים יוצרים התנגשות בין צורכי שרשרת האספקה של חברות הטכנולוגיה לבין מדיניות הגבלת הגישה של סין לטכנולוגיות מתקדמות.
המונח “אינפלציית שבבים” אינו מתאר התייקרות אחידה של כל סוגי המוליכים למחצה. בחלק מהשווקים עדיין קיימת תחרות ואף עודפי ייצור. אולם בזיכרונות, הביקוש של תשתיות ה־AI דוחק החוצה יישומים בעלי רווחיות נמוכה יותר. התוצאה היא מעין מס AI המוטל על מחשבים, טאבלטים, מערכות אחסון ומוצרים משובצים – גם כאשר המוצרים עצמם אינם מיועדים להפעלת מודלים של בינה מלאכותית.
קיים עדיין סיכון שהמחזור יתהפך. האטה בהשקעות במרכזי נתונים, התקדמות מהירה בהקמת מפעלים או ספקות ביחס להכנסות שמייצרים שירותי AI עלולים להחליש את הביקוש ולהחזיר את שוק הזיכרונות לדפוס הישן של עודפים וירידות מחירים. ואולם החוזים הרב־שנתיים, הפיקדונות והתחייבויות הרכש מראים כי לפחות בשנים הקרובות, הלקוחות הגדולים מעריכים שהסיכון העיקרי אינו עודף שבבים – אלא האפשרות שלא יהיו מספיק מהם.
